לבן הכי חתיך בשכבה שאהב אותי..

אני לא ממש יודעת איך להתחיל..


אתחיל בכך שאני שמחה שלעולם לא תקרא את המכתב הזה,שלא תדע,שלא תחשוב ושלא תבין לעולם מה אני מרגישה,מה שקורה בלבי.


איך התחיל הכל בכלל?!


מאז שנפגשנו היה ביננו קליק אפשר לומר,היינו רבים תמיד ואתה,כמו ילד קטן היית מקניט אותי בכל מעשה שעשיתי בשביל צומת לב-ככה אמרת לי כשהיינו משלימים. ואני אהבתי את זה..אני לא יכולה להכחיש,אהבתי שניסית לקבל ממני צומת לב.


אחר כך נהינו חברים פעמים כה רבות,היינו הזוג הראשי של בית הספר והיינו מוקד רכילות,אבל אני הייתי עדיין דוחה אותך ושוברת לך את הלב כל יום מחדש,ויודעת שאחר כך תמשיך לאהוב אותי ולעשות כל מה שאני אומרת. אני?! אוהבת אותך?! חחח ממש לא..!! ככה לפחות חשבתי.


שנינו גדלנו והתבגרנו והמצב המשיך אבל לא היינו חברים,ופתאום שמתי לב כמה אתה חתיך ויפה,הבן הכי יפה ומקובל בבצפר ושהייתי רואה אותך הייתי גאה בעצמי איזה בן השגתי-כזה מושלם! ואתה,למרות עדר המעריצות שלך דבקת בי ובאהבה שלך אלי, ואני עדיין הייתי משחקת בך.לפעמים שאלתי את עצמי אם אני אוהבת אותך או לא..לא ידעתי לענות לעצמי.


כמה זמן לא באתי ללימודים,והיו שמועות שאתה אוהב מישהי אחרת. היה לי קשה לקבל את זה ולא האמנתי. חזרתי ללימודים ושאלתי אותך אם זה נכון והנהנת "אותך אהבתי יותר אבל שברת לי את הלב" והלכת.


הרגע הזה היה לי קשה,קשה מידי,לא יכולתי להחזיק את עצמי והבנתי שאני אוהבת אותך.


אבל מאוחר מידי,מאוחר מידי לומר זאת ומאוחר מידי להבין זאת,כי אתה כבר הלכת,אספת את הרסיסים מהלב שלך וחיברת אותו אצל ילדה אחרת.


ואני?! אני צריכה לאסוף את הרסיסים של הלב שלי...