יפה התואר שלי בעל העיניים הירוקות

כן,גם אני מחפשת מקום לפזר בו את כל המחשבות,הציפיות וכל מה שחקוקורה לי בחיי האהבה הסוערים שלי.


זה התחיל בעבודה שלי...


"ויקטוררררר מה עניינייייםםםםם?"


"הא יטריפולייי מה קורההההה"


"ימניאקקקק הכל בסדררר"


שיחה של עובדת סחבקית כזו עם לקוח קבוע.


"אופס מיזה איתך באוטו?הבן שלך?"


"לא,זה אח של אישתי"


"הא סבבה...."


בתוך הרכב נגלה לעיני פרצוף מדהים של גבר מדהים שנראה בן 23-25 שחום למדי,עיניים ירוקות ענקיות,גבר יפה תואר,לצידו מזוודות ענקיות כאילו שב מהטיול של חייו.


התעניינתי.


"איפה היית?חזרת עכשיו מחו"ל?"


"כן" השיב תומר הבחור יפה התואר שיושב במכוניתו של ויקטור.


"הייתי שנתיים בדרום אפריקה".


"נשמע מעניין" השבתי.וחזרתי לעבודה כאילו כלום.


עברו חלפו מס' ימים וויקטור הופיע מולי שוב.


"אני יוצאת לתדלק לויקטור קפצתי בשניה.


מילאתי לו דלק


איכשהו,בלי שום התרעה מוקדמת מהלב או מהשכל פצחתי בשאלה


"מה עם גיסך???למה אתה לא מביא אותו?"


"למה מה נדלקת נדלקת האא" השיב ויקטור.


"אני יסדר משהו? אמר.


השבתי :"לא,רק תביא אותו לפה ואני כבר יסתדר לבד אל תדאג לי"


חלף יום וויקטור שב


"כבר נגמר לך הדלק" צעקה אחת העובדות


אין תשובה.


התקרבתי אל הרכב וראיתי שוב את תומר.הגבר המושלם.


הוא יצא מהרכב ואמר "שמעתי שאמרת שתסתדרי לבד.אני מחכה."


צחקתי...רגע מביך עבורי.


ויקטור עשה את העבודה בשבילי ואמר לי תשמרי את המס' שלך בטלפון הזה ולהיפך והשניים הלכו.


"הייתי כה רגוע עכשיו הלב פצוע.......הוזה אותך מולייי"--->צלצול טלפון.


תומר??רשום תומר במסך?


"הלו?הא מאמי,לילה טוב  גם לך,כן אני באמצע עבודה עדיין,נדבר מחר,ביי מאמי"


זה הפתיח לסיפור שלי,זה רק האספוזיציה:]]