לגבר נשוי.

זה מאותם הדברים, שאתה חושב שלא יקרו לך הפעם.


גם אני חשבתי ככה.


גבר כמוך, בן 28, נשוי, אבא לילד. נראה מעולה. קצת שובב. ערמומי.


ואני? בת 18 וחצי, אחת שרק התחילה לחיות את החיים שלה, שעומדת להתגייס בקרוב. אחת שכל החיים לפניה. אחת שמתוך מלא גברים בעולם, מסתכלת דווקא עליך, הגבר הנשוי.


הגבר האסור.


וזה כואב. ממש כואב.


לעיתים קרובות אני שוקעת במחשבות, מה היה אם לא היית נשוי? וכל המחשבות האלה עוקצות לי את הלב. לא יכולה להפסיק לחשוב עליך. ואני יודעת שזה אסור, אז למה בכל זאת? למה אתה לא יוצא מהמחשבות? מהרגשות? מהלב?


אני זוכרת שראיתי אותך בפעם הראשונה. אני לא ישכח את זה.


זה היה במתנ"ס, באתי עם חברה שלי לכמה רגעים. אתה בדיוק עשית שם עבודות. שיפצת וצבעת את המבנה. איך הסתכלנו אחד על השני. לא מוצאים חיבור כזה בין אנשים כל יום. רק המבט דיבר. בחנת אותי, כמו שאני בחנתי אותך. זה היה ברור שיש מעבר למבטים האלו, והכל רק שאלה של זמן. נתתי לעצמי להסחף במחשבות, לא ידעתי שאתה נשוי, לא ידעתי שאתה אבא לילד.


נשבעת בחיי, שאם ידעתי לא הייתי מתקרבת.


אבל הכל קרה מאוחר מדיי. ידעתי את זה רק אחרי שמצאתי את עצמי חושבת עליך, רוצה להיות איתך.


מאותו היום, כל יום, בדרך קבע התייצבתי במתנ"ס. כל יום באתי לשם. באתי לראות אותך. והמבטים המשיכו. ואיתם התחילו רמזים מצדך, שאתה מעוניין בי, שאני מוצאת חן בעיניך. וזה אכל לי את הלב.


הייתי בפרשת דרכים:


מצד אחד השכל אומר לי שאסור. השכל אומר שזה דבר לא הגיוני. שבלתי אפשרי שזה מה שיקרה.


מצד השני הלב מדבר בעד עצמו, כל הפרפרים האלה מתי שאני רואה אותך. איך הפעימות לב הופכות להיות מואצות. מהירות. וזה קשה!


כי אני רוצה אותך!


התפללתי לאלוהים כל לילה, לפני שהלכתי לישון, שישמור עליי, שילווה אותי תמיד. שאני יהיה חזקה! שלא ינטוש אותי וייתן לי לעבור את זה בשלום. בשקט! אחרי כל תפילה ובקשה, דמותך צפה לנגד עיניי. ואתה לא נותן לי מנוח. לעיתים קרובות הייתי מתקשה להרדם. הייתי רוצה להגיד לך הרבה דברים. להגיד לך שאני חושבת עליך בלילה, לפני שהעיניים נעצמות, בבוקר, כשהעיניים נפקחות. ולעיתים קרובות אתה ממלא את החלומות שלי!


ואתה מצדך, ממשיך לשלוח רמזים, לבלבל יותר, לא הסתרת ממני לרגע את העובדה שאתה מעוניין בי, ושאתה רוצה אותי למרות היותך נשוי. זה לא הפריע לך. ביקשת את הפלאפון שלי, והייתי מספיק חזקה להגיד לך- לא! אני אל אשכח איך הסתכלת עליי כשאמרתי לך לא. היית בהלם. חשבת שכן היה משהו מבחינתי. וחשבת שטעית. איך יכולתי להגיד לך שאני כן רוצה לתת לך את הטלפון שלי? איך יכלתי להגיד לך שאני רוצה אותך, ושהעולם יכול להתהפך מצידי? איך יכלתי להגיד לך שאני חושבת עליך כל דקה?


אך למרות זאת לא ויתרת. המשכת להתעקש. הייתי מעוניין!


ולבסוף ניצחת אותי. השגת את הפלאפון שלי. ומאז, אתה מתקשר, והחיים מתחילים להסתבך, והמחשבות גוברות. וזה כ"כ קשה.


להכנע ללב? להכנע לשכל?


מה לעשות?


הבטחתי לך תשובה. הבטחתי לך שאני יידע מה אני רוצה מעצמי. הבטחתי לך שאני אתן לך תשובה סופית. אבל אני כ"כ פוחדת.


פוחדת להיות איתך, ולמחרת להסתכל על עצמי במראה, ולא לאהוב את מה שאני רואה. פוחדת מהנקיפות מצפון. פוחדת להרוס משפחה. פוחדת להרוס ילד.


אבל...


אני פוחדת עוד יותר לא להיות איתך. אני פוחדת שהלב ישבר לאט לרסיסים. אני פוחדת להתעורר יום אחד ולהצטער שלא ניסיתי, להצטער שלא יצאתי איתך לאיזה דרך לא ברורה. אני רוצה לתת ללב שלי שקט לכמה רגעים.


" לפעמים הגורל לוקח אותנו למקומות שלא חשבנו שנגיע אליהים"


פעם. כששמעתי וקראתי, שבנות מעוניינות בגבר נשוי, חשבתי שהן פשוט תמימות, לא חכמות. הייתי בטוחה שזה לא יקרה לי אף פעם- כי אני חכמה מדיי, ואני לא תמימה.  אבל זה קרה גם לי...


לא קרה כלום לבנתיים.


אבל אתה יודע איך זה. הדבר הכי אסור זה הדבר הכי מפתה.


פוחדת....


שלך לנצח