רק לך -

אממ.. אני מרגישה שאני חייבת לכתוב לך משו ובגלל זה אני כותבת לך פה את זה.. אבל אין לי ממש מה לכתוב לא כמו בדרך כלל שתמיד יש לי מה להגיד לך.. תמיד אני מזיינת לך ת'מוח שעות על שעות.. אולי בגלל זה נגמרו לי המילם.. כנראה בגלל שביזבזתי כל כך הרבה מהם.. או אולי בגלל שכבר מזמן לא ראיתי אותך וכבר אין לי ממש מה להגיד לך.. חבל שזה ככה.. היה כיף לדבר איתך חח כי בדרך כלל היית שותק ונותן לי להזרים לך את כל מה שתקוע בי.. אפילו שלא בדיוק היית מתעניין באמת במה שיש לי להגיד, היית עושה כזה פרצוף מתרכז ומגיב ברצינות מילים כמו.. "את שיא הצודקת.." או "אני לא מאמין.." וכל מיני כאלה.. אבל זהו.. נראה לי שזה נגמר.. שאתה יותר לא "תקשיב" לי, או בכלל.. נראה לי שאתה יותר לא תראה אותי.. המחשבה הזאת גורמת לי להרגיש יותר באסה ממה שאני מרגישה.. ושוב נשאלות השאלות.. למה לא הכרחתי את עצמי להתאהב בך... ולמה לא שיקרתי לך שאני מרגישה את אותו הדבר.. אולי עכשיו במקום לשבת פה ולכתוב לך את המכתב העלוב הזה הייתי יושבת איתך ו.. טוב.. מה בעצם היינו עושים? בטח מתנשקים או משו.. כי הרי כבר לא הייתי יכולה לספר לך על בן, שאני כל כך רוצה... בעצם? איך הייתי בכלל מתנשקת איתך?! אתה ה-ידיד שלי... ה=ל=ו=?=! מה יש לך בכלל?! מה אתה נזכר שאתה מאוהב בי.. ורגע למה אני מאשימה את עצמי.. למה, אני(?!) אמרתי לך "שי בוא תתאהב בי בא לי להגיד לך שאני לא מרגישה את אותו הדבר ולא להיות ידידה שלך יותר"..?! ו... הנה זה חוזר איזה יופי!! ועוד פעם אני מוצאת את עצמי, פעם מאשימה אותך על התגלות האהבה הזאת כלפיי ופעם אני מאשימה את עצמי שלא שיקרתי לך לגבי רגשותי... ומי בעצם אשם...? אני לא יודעת.. ואני גם לא אדע.. כל מה שאני יודעת זה שאני מתגעגעת אבל את זה אתה לא תדע.. כי זה נגמר.. כל הידידות הזאת נגמרה.. הידידות הזאת מגיל 5, הכל נגמר.. אמרתי לך שאני אוהבת אותך יותר מאת החיים שלי אבל מבחינתך מה שאני מרגישה אלייך זאת לא אהבה.. כל עוד אני לא מסוגלת להתנשק איתך.. וכל עוד אני ממשיכה ומספרת לך על בן.. אתה לא מוכן לקבל אותי.. אתה לא רוצה אותי בתור ידידה.. אבל כנראה שלא רק אתה בוחר.. והקטע הוא שגם אני לא בוחרת וכמה שניסיתי לתרץ את מה שאתה מרגיש.. התבלבלתי.. המילים שאמרת.. הם כל כך.. אמיתיות.. זוכר שכמה ימים לפני שהיתגלת בפני סיפרתי לך מה אני מרגישה כלפי בן? אתה אמרת לי את אותם המילים שכל כך רציתי להגיד לבן. הלוואי והיית כמוני.. אם המצב היה הפוך.. ואני הייתי מתאהבת בך פשוט הייתי שותקת.. לא הייתי אומרת לך.. אבל אתה... אלוהים יעזור.. כל כך עקשן.. ומי כמוני מכירה אותך יותר טוב.. כאילו פאק מה חשבת לעצמך?! ידעת מה אני אשיב לך..!! ידעת.. אז למה לא שתקת פשוט..?!.. אתה רואה? חחחחח אתה רואה?? אפילו שאין לי ממש מה להגיד לך.. המכתב הזה עדין יצא ארוך יחסית.. טוב אז אמ.. זהו כנראה שעכשיו באמת נגמרו המילים.. ומקווה שעוררתי איזה משו שם במוח שלך שנרדם.. וסליחה.. והפעם אני באמת מצטערת.. שאני לא מרגישה כמוך.. מקווה שיום אחד.. טוב אתה בעצם יודע מה אני מקווה


וגם אם זה לא כמו שאתה היית רוצה.. אני באמת אוהבת אותך -ירדן-