זה עצוב כמה שזה נכון

כשראיתי אותך הבנתי בעצם מה זו אהבה.. זה לא שלא הייתי מאוהבת לפני זה פשוט אתה עשית לי משהו שונה שאף אחד לא עשה... תמיד שיחקתי בבנים , תמיד אני זאתי ששלטה וגרמה להם לבכות... ואתה..אתה איתי שנתיים ואף פעם לא הרגשתי מאוהבת בך..אז מה קרה פתאום? אני מרגישה שאני לא יכולה להמשיך..בלי שתבוא ותחבק אותי..בלי שמגע שפתייך יגעו בשלי.. הריח שלך הולך איתי לכל מקום.


אני רואה אותך בשיעור אתה מחזיק את ידי אתה שולח לי מכתי אהבה הכי מדהימים שגורמים ללב שלי להחסיר פעימה.. אבל כשאתה עם כל החברים שלך אז זהו..אתה כבר לא אוהב.. כבר לא מחזיק את היד כבר לא מחבק , וכואב לך ורואים שכואב לך שחברים שלך מחבקים ואומרים לי אני אוהב אותך..אז למה הדמות של הגבר?? למי אתה רוצה להוכיח שאתה חזק וחסון ולא מאוהב למי?????????


אותי זה לא מרשים אותי זה מרחיק... ויבוא יום שתבוא תגיד לי אני אוהב אותך אני פשוט יסתכל עלייך , אחייך אליך, אומר לך שאת הרכבת כבר פספסת,ופשוט אלך..וזה יקרה ואתה תבכה וכנראה שלי כבר לא יכאב ואני כבר לא אבכה כי עכשיו תורך..תורך לבכות ולהסתכל מה פספסת .. כי פספסת מישהי שמוכנה לאהוב ואתה יודע שאם אני אוהבת אז זה עד הסוף..פספסת מישהי שאולי לא מושלם אבל אין בה יותר מידי פאקים!!


פשוט מאוד אתה פספסת והפסדת ==> ומישהו אחר ירוויח ..                                                   אני לא אשמח שיכאב לך ותבכה.. אבל אני אשמח שאני עברתי את זה!!!


אוהבת תמיד אבל לא תמיד מאוהבת!!                                                                                 שתחליט מה לעשות ואם כבר לא יהיה מאוחר מידי תסתובב אני שתי שולחנות מאחורייך..       בובי!!