סיפורה של ילדה מומלץ ליקרוא =] יש מוסר השכל וזה אמיתי =]

אז זה בעצם הסיפור שלי

אני בת 13 וחצי בכתה ח ,היה לי חבר בן 12 וחצי בכתה ז'...

כן זה הפרש של שנה והבת יותר גדולה מהבן זה לא מוכר והמון מגדירים זאת כ"לא בסדר"
הוא הבנאדם הכי מקסים ומדהים וחמוד שהכרתי בחיים שלי והיו לי הרבה חברים הוא היה
מיוחד.. אבל התביישתי בזה שהוא קטן ממני בשנה ולכן רק החברים הכי טובים שלי והחברים
הכי טובים שלו ידעו..

לא יכולנו להסתובב כמו זוג בבית הספר כי אז ישר היו יודעים, ואני כמו מפגרת
התביישתי בו.. והוא באמת אהב אותי הוא הסכים להיות חבר של ילדה בכתה ח' גם בלי
להשוויץ בזה מול כל העולם איתו הייתה הנשיקה הצרפתית הראשונה שלי ואיתו זה היה באמת
הפעם הראשונה שהרגשתי אהבה אמיתית כלפי מישהו ולא הייתי סתם חברה שלו כי לא רציתי
להגיד לו "לא" כדי שלא יפגע.

החברים הכי טובים שלי לא אהבו אותו במיוחד ורצו שאהיה עם ידיד ממש טוב שלי אז הם
המציאו עליו דברים שהוא התנשק עם אחת הבנות בכתה שלו שאני והוא היינו יחד ושהוא
איתי רק בגלל שאני גדולה יותר ורק בגלל שיש לי ציצי (שדרך אגב לא כאלה גדולים..)ולא
ידעתי שידיד שלי אוהב אותי וחשבתי שהכל נכון ונפרדתי ממנו לפני חודש וחצי מאז
שנפרדתי ממנו נכנסתי לדיכאון בכיתי כל הזמן והידרדרתי בלימודים לא יכולתי לראות איך
אני מסתדרת מעכשיו בלעדיו.. באותו זמן הידיד שלי הביא לי פתק ממש מושקע שהוא אוהב
אותי ואמרתי לו "לא" ואז גם הוא לא דיבר איתי והרגשתי פשוט א-ב-ו-ד-ה הייתי פתאום
בנאדם דיכאוני ומתבודד שבוכה כל הזמן במקום להיות האדם שאני באמת מצחיקה חברותית
מתוקה שמחה וקופצת כל היום. לא היה בכבוד שלי ללכת לילד שאהבתי ולהגיד לו שאני רוצה
לחזור אחרי החודש הזה שראיתי שאני לא מצליחה להתגבר עליו החלטתי לאבד מהכבוד שלי
ולקחת את הסיכון וללכת אליו..

חיפשתי אותו בכל בית הספר וכשמצאתי אותו ראיתי אותו נמרח על אחת הבנות בכתה שלו אני
ראיתי אותו ופשוט קפאתי במקום הם נמרחו אחד על השני וצחקו ואני פשוט נשברתי.

הגעתי לבית הספר ולא יכולתי להיכנס לשיעורים לא יכולתי להסתכל על אותו ילד
בעיניים.. החברים שלי אמרו שאני אלך לפסיכולוג ., צחקתי להם בפרצוף פסיכולוג!? מה
עבר להם בראש אני אהיה בסדר הם מכירים אותי הם יודעים שאני מבני האדם שישיגו את מה
שהם רוצים לא משנה כמה זמן זה ייקח וכמה דמעות וכמה מאמץ , החלטתי לקחת את עצמי
בידיים ולא לבכות יותר. הצלחתי שבוע ככה אבל אז ראיתי אותו עוד פעם יחד איתה ולא
יכולתי יותר . לא דיברנו שבועיים והרגשתי הרבה יותר טוב כאילו הוא נעלם נישרף ואז
באמצע שומקום הוא שלח לי הודעה שהוא מצטער ושהוא עדיין מרגיש כלפי משהו.. אני כל כך
שמחתי שהתחלתי לבכות משמחה חזרתי להיות אותו הבנאדם שהייתי השמח ההיפר המשוגע שעושה
מה שבא לו איך שבא לו חזרתי ללימודים, אני והוא עדיין לא חזרנו אבל רק המחשבה על זה
שהוא עדין אוהב אותי שימחה אותי, לשמוע אותו אומר דבר כזה לראות אותו עוד פעם מחיך
מולי ואני אליו להרגיש אותו עוד פעם בחיבוקים הרגילים האלה של הבוקר טוב..



אני עדין מצטערת על מה שעשיתי שנפרדתי ממנו אבל מצד שני זה רק חיזק אותי אז למי
שהגיע עד לכאן כל הכבודדד =]] והמסר "תחיו את הרגע לא משנה מה עשיתם תמיד תוכלי
לתקן הכול" או כמו שידיד שלי אמר "דיי עזבי הוא הלך כבר קדימה." ואני עניתי בחיוך
גדול "והוא עוד יחזור אחורה..."



אנשים יומטוב =]