תקראו לזה איך שתרצו, אני רק מקווה שתאהבו...

ושוב מוצאת את עצמי באוטובוס כותבת שיר בשבילך,

מסתכלת מבעד לחלון וכמו בסרטים יורדת דמעה,

אני חייבת להוציא אותך מראשי,

אך אתה לא יוצא מלבבי,

זה נהיה פתאום כל כך מסובך,

איך בך שוב אבטח?!

לא יודעת מה אני רוצה,

חולמת על נשיקותייך, אבל באהבה לא בטוחה...

כי הרגשתי רגשות הרבה יותר חזקים בעבר,

בשבילי אתה רק רגש בעדיין לא לגמרי נגמר...

אך יש דבר אחד שבו אני כן בטוחה,

אני ח-י-י-ב-ת לשכוח ממך!

יודעת שאתה כבר לא בשבילי,

אתה רק תמשיך לפגוע בי,

אתה אדם שחלקתי איתו משהו נפלא,

אך זה נגמר, כבר הכרתי בעובדה...

קשה לי לחכות לאביר על הסוס הלבן, ממך להתנער,

כדי להתגבר עליך אני זקוקה למישהו אחר,

אני יודעת שאני כלל לא מעניינת אותך יותר,

ברגע כל חלומותיי התנפצו, ועל כך אצתרך עלייך לוותר,

מבטיחה, עלייך עוד אתגבר...

לא אתקרב אלייך יותר,

לא רוצה להיות איתך לעולם,

אך את מגעך לא אשכח אף פעם.



בזמן שאני כותבת עולים בי כל כך הרבה זיכרונות,

ויש בראשי כל כך הרבה רעיונות ומחשבות,

אני לא מספיקה לכתוב את כולם,

ולא נראה לי שאוכל לסיים את שיריי אי-פעם...

כה קשה לי להיזכר בחיוך שלך,

כשעינייך נפגשו בעינייך כשנפגשתי איתך,

כה קשה לי להוריד מיד דמעה,

זה מגעגוע, לא מאהבה...

אתה געגוע שכנראה לעולם לא ייגמר,

וכנראה שמעכשיו אני רק אתרכז בלהתגבר!



מדמיינת את החיוך שעלה על שפתיי שהצלחתי להצחיק אותך,

נתתי את כל כולי אך ורק לך,

רק עכשיו מבינה כמה הייתי שלך, הייתי כה פגיעה...

אולי נתת אל כל כולך גם אתה,

אבל רק לתקופה מסויימת,

וכנראה שהתקופה הזאת כעת מסתיימת...

אבל יש סוף לסיפור כמו בכל דבר,

ואין עוד טעם לכתוב, כי בטח אכתוב משהו דומה, גם מחר!

אני פשוט לא מסוגלת להפסיק לחשוב על מה שהיה לי איתך,

ושוב מוצאת את עצמי באוטובוס כותבת שיר בשבילך,

מסתכלת מבעד לחלון, וכמו בסרטים יורדת דמעה