מי ששווה את דמעותיי לא ירגום לי לבכות. אתה לא גרמת

<p>אתה.. כן אתה.. האדיש המושלם, הזבל, ה&quot;ערס השקט&quot; היה בך כל מה
שרציתי.. בעצם

גיליתי שזה כל מה שאני רוצה אחרי שהכרתי אותך.. אני זוכרת שכל הזמן אמרתי שאני

צריכה אחד שלא ינדנד אחד שלא יגיד לי דברים כמו &quot;סוכרייה שלי&quot; או
&quot;יפה שלי&quot; או

&quot;מלאך שלי&quot; וכל מיני כאלה.. אני זוכרת ששנאתי את אלה שמביעים רגשות.. כן,
לא רציתי

אחד שיגיד &quot;אני אוהב אותך&quot;.. אלא אחד שפשוט יגרום לי להבין זאת לבד.. ואז
פתאום אתה

באת והכול נראה לי יותר ברור מפעם.. זה מה שאני רוצה.. חשבתי שאני היחידה שרוצה אחד


עם אופי כמו שלך.. אבל ראיתי את כל הבנות מקרקרות סביבך ואתה כמובן היית אדיש לזה.


תמיד היית מתבודד או שהיית עם החברה האדישים גם כן שלך באיזה פינה מעשן סיגריה אחרי


סיגריה... ואני תמיד הייתי מביטה בך.. הייתי שוקעת בך כל הפסקה לפעמים היית גם זורק


לי מבט, למבטים האלה שלך הייתה משמעות בשבילי. אחרי זה הכרנו.. פשוט יצא שהכרנו

פתאום באיזה טיול שהיה לשכבה התחלת לדבר איתי ואחרי הטיול הלכנו לשבת ביחד באיזה


ספסל שהיה ליד הבית שלי.. זה היה דיי מוזר לי קשה להסביר את זה..זה כאילו היית מין


שחקן טלוויזיה שכל הזמן הייתי צופה בסדרה שאתה משתתף בה ופתאום יוצא לי לדבר איתך..


התרגשתי לדבר איתך.. אתה היית משיר לי מבט ישיר לעיניים, וואו איזה עיניים אלה..


עיניים חודרות.. באותו יום על הספסל הייתי דיי ביישנית אבל אתה לא.. היית בטוח

בעצמך.. וכשדיברת.. דיברת בהתלהבות אבל כשלא דיברת פשוט ישבת בשקט ברוגע, כמה טאקט


היה בך.. אני לא ממש דיברתי ולא לחצת עליי לספר דברים, נתת לי להקשיב לך וששתקת נתת


לי להתבונן בך לנסות לנחש על מה אתה חושב. כמה שעות ישבנו שם על אותו ספסל.. ורק


דיברנו וצחקנו זה היה נחמד. ואז הייתה חייבת לבוא הנשיקה.. כן אני זוכרת את זה..


אחרי זה התקפלנו ללכת ונפרדתי ממך וכשהסתובבתי לכיוון דלת הבניין תפסת לי את היד


סובבת אותי לכיוון פנייך ונישקת אותי ואני זרמתי, ברור שזרמתי ואחרי שהרגע הקסום


נגמר בלי לומר מילה רק הסתכלנו אחד על השני והתנשקנו שוב חייכתי ידעתי שאתה לא

מרגיש כמוני אבל בכל זאת התרגשתי. עליתי הביתה... וידעתי שאתה עדיין עומד שם ומסתכל


עלי אבל לא הסתובבתי לראות. ככה עברו הימים היינו נפגשים ומדברים שעות על שעות או


שסתם מתנשקים.. לא ידעתי מה אנחנו, חברים או סתם בקשר אבל לא נתתי לעצמי להיות עם


בנים אחרים.. פשוט לא הייתי צריכה בנים אחרים לא ידעתי אם אתה נמצא עם בנות אחרות


או לא אולי בכלל לא הייתה משמעות בשבילך לקשר שלנו.. שהמשיך ונהיה יותר ויותר יפה


כנראה הגיע הזמן ובאמת נהינו חברים בלי לשים לב אפילו אבל אף פעם לא דיברנו על זה..


פשוט זרמנו וזה מה שאהבתי.. אתה לא הבעת את הרגשות שלך ואני לא את הרגשות שלי וככה


אהבתי את זה.. ואז יום אחד פשוט זה נגמר.. איכשהו ניגמר אולי לא אהבת אותי אבל אני


יודעת שאני אהבתי.. באמת אהבתי. באמת היה שם משהו לא משנה מה, היה את זה, היה את


הקליק המיוחד הזה ואני ידועת שגם היה משהו בשבילך לא היית מבזבז עליי שנה מהחיים


שלך בשביל כלום. ואז כנראה איבדנו את זה את הקליק הזה וזה נעלם הכול נעלם.. לא

בכיתי.. אני זוכרת שדמעה אחת לא הייתה אבל תדע שזה לא היה סתם.. שום דבר לא היה סתם


שום נשיקה ושום מבט ותדע שאני לא אשכח אפילו רגע אחד מכל הרגעים שלנו ואני לא אשכח


איך הכול התחיל ואיך הכול נגמר לא אשכח כלום ממך אהבתי הכול אצלך היית מושלם,

המושלם בשבילי.. תודה שנתת לי להבין מה זה הצלילים של השקט מהו הכאב ומהי האהבה..


אני אגדל ואתה תמיד תישאר שם באותו מקום שהשארנו את זה שם אותו מקום שהכול עדין

פתוח באותו מקום שלא ניתן לכול בו להיסגר אני יודעת שגם אתה לא שכחת.. סליחה שלא


הספקתי ללמוד עלייך כל מה שאתה למדת עליי אם רק היית נפתח אבל בעצם עדיף שלא נפתחת


יותר מידי.. אתה לא היית אשליה היית אמיתי הכול היה אמיתי ובאמת תודה על זה.</p>