האם הוא אוהב אותי? (פרק 19)

לפתע שמעתי את שי צועק..

"את וגיא בכלל לא מתאימים, אז תפסיקו ל*יין ת'מוח."

"טוב, אחי..." אמרתי בציניות והמשכתי - "תזכור שאתה אידיוט ולפחות לו יש שכל, משהו
שלך חסר!"

"אני לפחות מרגיש משהו כלפיך... משהו שהוא לא מסוגל לדמיין אפילו." הוא צרח..

"תעשה לי טובה..." ניתקתי לו בפרצוף.



אני אלרגית לבול*יט! ועוד שלו..

------------------

נעלמתי באותו יום, לא רציתי לשמוע מאף אחד מהם.

כשנכנסתי למיטה נזכרתי בפעם הראשונה ששפתיי נגעו בשפתיו המתוקות של גיא ואז לפתע
דימיינתי שוב כמו בחלום את שי בוכה משום מה והתחלתי בעצמי לבכות.



הדמעות היו כל כך מלוחות והן זלגו לי היישר לתוך פי, לפתע אני מקבלת הודעת SMS
מגיא: "את יודעת שלא באמת התכוונתי לסלק אותך מהבית.."

ואז עוד הודעה: "אני מצטער אם פגעתי בך."

ואז עלה לי חיוך על פניי.. לא ידעתי מה לשלוח בחזרה אבל הוא שימח אותי כל כך כשהוא
שלח את זה.



לא עניתי לו עד ששי צילצל אליי, החיוך נעלם ורק דחף לשבור משהו עלה לי לראש, ידעתי
מה לעשות איתו.

אני: "הלו?"

שי עונה כולו עצבים: "תקשיבי, יש לנו הרבה על מה לדבר, את ואני."

אני: "על מה, לעזאזל, אתה רוצה שנדבר? על המכות שקיבלת מגיא? לא הספיק לך אז אתה
רוצה עוד?"

שי צוחק לפתע: "הבנאדם יודע להכות, אבל אני כמעט שברתי לו את הפרצוף. והכל תנחשי
בגלל מי..."

אני: "לא יודעת, ולא מעניין אותי... באמת שלא."

ואז הוא מתפרץ ועונה בצעקה: "בגללך!!"

אני מתתחילה לצחוק: "נו, וזה היה שווה את זה?"

שי ענה בנחישות: "אני, אישית, חושב שכן. ואני רוצה לקבוע איתך בגן כדי שנשב ונדבר
קצת... יש לי הרבה להגיד לך."

אני עונה לו באותה נחישות: "אני שמחה בישבילך שזה היה שווה משהו, למרות שזה היה
מעשה פזיז ואינפנטילי ביותר, ולי אין שום דבר להגיד לך..."

ופשוט ניתקתי לו.



חייכתי לעצמי, אפילו חשבתי שאותו רגע שעלה לי הביטחון לשמיים... לחשוב שאהבתי אותו.
ועכשיו באמת שלא אכפת לי איפה, ואיך, ולמה ומה איתו.

כל מה שמעניין אותי עכשיו זה...

לשלוח הודעה חזרה לגיא.

וכשבאתי לשלוח הודעה, הפעמון בבית צילצל...

מי זה כבר יכול להיות?...ודווקא עכשיו?