קחו רגע, נשימה ארוכה-ותקראו...

"הרסת אותי, אני מרגישה שזה הסוף של חיי. בגללך ירדתי בלימודים, החברות שלא היו
מיואשות ממני ונותרתי לבדי. אתה המשכת בחייך ויש לך חברה, אבל אני פה עדיין עם לב
שבור, מתייסרת ופגועה ומחכה לנס שגיע ואתה תבוא אליי ותיתן לי את הנשיקה שתמיד
חלמתי עליה ומעולם לא קיבלתי אותה".



זה חלק ממכתב שכתבתי לו לאחר שנפרד ממני. זה מכתב שמעולם לא שלחתי לו. בהתחלה
מכיוון שהרגשתי שאין לי אומץ ושהוא ילעג לי בגלל אהבתי אליו. אבל לאחר מכן מכיוון
ששיניתי את דעתי. הייתי כל כך אטומה לכולם, לחברות, להורים, לאחותי, ללימודים-להכל.
שקעתי בתוך עצמי ולא הצלחתי להרים את הראש למעלה. כל כך ריחמתי על עצמי. זאת היתה
תקופה שהרגשתי בה מכוערת, מגעילה, חסרת חיים, בזויה, פשוט לא אני. רק בגלל שהוא עזב
אותי. רק בגלל שבן לא אהב אותי. רק בגלל שלא קיבלתי את מה שאני רוצה.



החברות במשך התקופה רדפו אחרי, ניסו לדבר איתי, ולהסביר לי שזה לא סוף העולם. אני
התעלמתי וחשבתי שזה הסימן שלעולם אני לא אצליח באהבה. החברה הכי טובה שלי היתה
שקועה בים של בעיות, הרבה יותר חמורות, אבל אני התעלמתי וריחמתי על עצמי, הייתי
תקועה באיזושהי בועה משל עצמי. כאילו אני לבד בעולם הזה. הייתי טיפשה, אבל אני לא
אחזור על הטעות הזו יותר.



כעת, אני יודעת שלחיים אין סוף חוץ ממוות. שאף בן לא יכול לגרום לי להרגיש לא רצויה
והרגשה נוראית. והכי גרוע לרחם על עצמי. אסור לבזבז את הזמן שאני בזבזתי. הדבר
הגרוע מכל זה שאני חסמתי את הסובבים אותי ולא נתתי להם לעזור לי ולתמוך בי, החברה
שלי היתה במצוקה ולא התייחסתי. היום היא השתקמה בזכותי. כי הבנתי שאני לא צריכה
להיות שקועה בבעיות שלי אלא לפקוח עיניים כי יש עולם מסביבי, עולם יפה מלא הפתעות,
ריגושים, הפתעות ואהבות. יש משברים בחיים, אבל יש רגעים שפשוט אתה בשמיים. חיים רק
פעם אחת ולכן צריך לנצל כל רגע שחולף.

אל תאטמו את עצמכם ותנו לחברים לעזור לכם, להסיח את דעתם, כי הם יודעים יותר טוב
מכם להוציא אתכם ממשברים. הם יכולים לעולל פלאים בכך שהם איתכם, מקשיבים, מחייכים,
מחבקים...

החיים טובים מדי אלינו, למרות שיש רגעי שפל, ובגלל זה אל תעצרו את החיים בגלל שיש
משבר קטן.

אל תפספסו אף רגע אחד-כי הוא לעולם לא יחזור.



אוהבת-מנסה_לשכוח