תומר אני יודעת שזה אסור!!!

אני יודעת שאתה לא תקרא את המכתב הזה אף פעם, אבל בכל זאת אני כותבת לך.


תומר, אתה לא יודע מה עבר עליי בזכותך או בגללך במשך הארבע השנים האחרונות בחיי. אתה לימדת אותי כל כך הרבה דברים שלא ידעתי כמו, אהבה ורגש, תשוקה, אמונה, תקווה, עצמאות, כנות, שנאה וכאב, דמעות, רייקנות, חוסר אונים, חוסר אמון ועוד ועוד, ואני מודה לך על הכל.


החיים שלנו היו כל כך קרובים וכמעט שהצטלבו אחד בשני אהבתי אותך בכל ליבי ונשמתי הייתי מוכנה למות בשבילך, ואילו אתה אני לא ממש בטוחה. אמרת שאתה מתחיל לאהוב אותי ושאתה מתאהב בי מיום ליום ונתתי לך זמן שתצליח לפענח את הרגשות שלך.


זה כזה מבאס ששנינו חשקנו ורצינו אחד את השני ואלוהים נתן לנו להרגיש את אותו אהבה אבל בשניות הוא לקח אותה מאיתנו. אתה היכרת מישהי חדשה בשביל לשכוח אותי, כי אימא שלך אותי לא ממש חיבבה היא אמרה שאני עדיין ילדה ושאתה מבוגר וצריך מישהי לחתונה. מצאת את ה"אחת" התחתנתם והיום אתה נשואים. אני לא יודעת אם אותי שכחת  או שאתה עדיין חושב עליי ועל מה היה יכול לקרות אם ואם. אני יכולה להגיד לך שאני עדיין חושבת, חולמת, מפנטזת ואוהבת!!! למרות שזה אסור, למרות שאתה שלה, למרות שאתה נשוי, למרות שאלוהים אותי נטש.


אתה לא מבין כמה עוד בלב שלי הכל טרי למרות שחלפו כמה חודשים, אתה לא מבין מה עובר עליי בלילות ובאותם ימים קשים. יש לי אחר עכשיו והוא לא יודע שעלייך אני חושבת שאני איתו. הוא מנשק לשפתיי ואותך אני רואה, הוא מלטף את גופי וההרגשה שזה אתה, הוא אומר שאני יפה אבל אני לא מאמינה, איבדתי את הביטחון ואת האמונה. אני רוצה לשכב איתו בשביל לשכוח אותך, לספר לך שהפעם הראשונה היא לא איתך כמו ששנינו רצינו, שאיבדת לתמיד אותי, שלא תחשוב שאני אמשיך לחכות לך, שאני אפסיק לטעות, שאפסיק לחשוב שיש עוד סיכוי. אני כבר לא יודעת מה לעשות הכל נראה אבסורד, אפור, פסימי, כלום לא הולך לי, העצב עליי לאט לאט משתלט. רוצה עוד חיבוק, נשיקה או ליטוף ממך שתרגיש מה עובר בליבי שאתה שם, שתבין שויתרת על אהבה טהורה שויתרת עליי בגלל שטות גמורה...


תומר אני עוד אוהבת אותך ובלב שלי תמיד תישאר לך פינה חמה...