אהבה....

אני לא יודע בכלל מאיפה להתחיל. אולי בזה שאני מרגיש מזה מגעיל.


לא מצליח להרדם לא ישן בלילות, כול היום רק עסוק וטרוד במיליון מחשבות.


איפה הייתי שאת אהבה ברחת לי בין הידיים? אני שואל את השאלה ומסתכל על השמיים...


שמיים שאמורות לסמל לי אהבה ללא גבולות, כזאת שרק לפני כמה ימים נתנה לי תקוות...


תקוות לחיים של אושר אמיתי, תקוות שבכול רגע שיש את תמיד פה איתי.


 


טופז אני מפחד אני לא אשקר ובגלל זה אני מדבר ומדבר ומדבר...


אבל מה שאני מרגיש מבפנים אף אחד לא יוכל לקחת, וגם הזמן רק מראה לי את התחת.


במקום שהזמן ירפא את כול הפצעים, אני רק מרגיש הרבה יותר כואב מבפנים.


כי אני כבר גיליתי מה היא סודה של אהבה, כשאתה מסתכל על האחת ואומר אני אוהב אותה.


אהבה זה שחושבים על השני ומחייכים, וכשרע האהבה הוא הראשון שאליו פונים.


אהבה זה שרוצים לראות ולהיות, אהבה זה שחסר אז מתחילים לבכות.


אהבה זה האחד שתמיד יהיה שם לעזור, אהבה זה האחד שתמיד תמיד ישמור ויזכור


יזכור מי את באמת גם כשאת עושה טעויות, וגם אם טעית הוא לא ישפוט.


האהבה תחייך ותגיד "זה בסדר אני סולח" ותוך שניה הוא את הכול שוכח


אהבה זה שמרגישים ריק מבפנים כשיודעים שאיבדת אותה לתמיד, וזה טופז מה זה מפחיד.


זה מה שאני מרגיש ברגע זה בדיוק, ועכשיו אני הכי זקוק לחיבוק.


חיבוק ממי שאוהבת אותי באמת, ואם תקראי מה זו אהבה תגלי שזו את.


 


גם אם את מנסה להדחיק את מה שאת מרגישה מבפנים, אם תסתכלי לי בפנים.


ישר לתוך העניים, תראי שעדיף להיות שניים.


זה נחמד שמישהו מתקשר להגיד בוקר טוב, ושכואב באמת הוא נמצא שם קרוב.


מלטף מחבק ואומר לך לא לדאוג, ואם מישהו יפגע בך הוא אותו יהרוג.


מישהו שאת יכולה לספר לו כמעט הכול, מישהו שבחיים לא יתן לך ליפול.


והמישהו הזה נמצא פה ליידך, מחייך....


ומחכה רק שתחבקי שוב חזק, ותגידי: " אל תדאג,


אתה צודק כמו תמיד, אתה זה תקווה ואתה זה עתיד


כיף לי להיות איתך וקשה לי בלעדייך, אז אולי בכול זאת טעיתי אני מתה עלייך..."


 


טופז, אהבה היא כמו פרח שנשתל בגינה, הוא יצמח רק אם הוא נהנה.


אם מטפלים בו, משקים ונותנים המון יחס חם, בסוף יתגלה הפרח לכול העולם.


איך השתיל הקטן הפך לפרח מהמם, שריחו כול כך טוב ואת כולם הוא מסמם.


אך פתאום באים אנשים, שהיופי בשבילם לא מתאים


אז הם מנסים רק להרוס את הכול, הם לא נותנים לפרח לגדול


הם דורכים, מועכים ומורידים לו את הראש מהגבעול, והפרח המסכן מתחיל אט אט לנבול...


אך אחרי שכול האנשים הולכים, הפרח מנסה להשיג לו חיים.


אז הוא מצמיח עלים ומחיה את עצמו, והופך להיות ממש כמו....


כמו הדבר היפה הקיים על הארץ הזאת, בשביל יופי כזה שווה לחיות.


כמו הפרח ככה זאת האהבה, נשתלה ופרחה עם המון תקווה


ויום אחד נקטף לו הראש מהגבעול, וכול האהבה החלה לנבול


אך זה לא נגמר ואסור לאבד שום תקווה, חייבים להחזיר את היופי את האהבה.


כי היא תפרח מחדש ותחזור להיות חזקה מתמיד, כול כך חזקה שכלום בינה לא יפריד.


כי בין כול פרידה ופרידה הקשר רק מתחזק, ואסור לוותר ואסור לנתק.


 


אז טופז שלי, אוצר שלי, חיים שלי נסיכה שלי או פשוט טופטופ שלי...


אני לא יכול לתת לך לעצום את העניים, אני רוצה שתסתכלי למעלה לשמיים.


תראי עד כמה אני חסר לך באמת, עד כמה כיף לנו ביחד ואני לא מסתלבט


כמה אנחנו צוחקים נהנים ומרגישים בעננים, ושאנחנו ביחד זה הדבר הכי מדהים.


 


אז בשבילי ובשבילך חיים שלי...  תפתחי את העניים תפתחי את הידיים


ותחבקי אותי חזק אלייך... כפרות עלייך!!


 


אז עכשיו אם תסכימי לתת למי שאוהב אותך כול כך הזדמנות לתקן טעויות


אני מבטיח לך שכול החיים שלך אני אתן לך רק ורוד


בחיים אני לא אשאיר אותך לבד יותר ואני יודע הייתי ממש ממש טיפש


אני מבטיח לך ונשבע שאני בחיים לא אפקשש


אני יודע שאת הדבר היחיד שאני רוצה בחיי, את האור שלי ואני אוהב אותך עד בלי די!!


 


שלך עם המון אהבה....


 


זה מכתב אהבה שכתבתי לחברה שלי. הייתי בח"ול חודשיים חזרתי וגיליתי שהיא שכחה אותי למרות שהבטחנו לשמור אמונים ושהיא עם מישהו אחר שבועיים היום. אני שבוע כבר בארץ וניסיתי לשכנע אותה לחזור אלי. את המכתב הזה כתבתי לה אבל עד עכשיו לא ננתי לה אותו.


רציתי שתגידו איך השיר לדעתכם והאם כדאי לתת לה אותו או לא!!


מחכה לכול תגובה שרק תרצו וחשוב לי שתגיבו חברה ממש חשוב לי..... תודה  


זה האי סי קיו למי שרוצה לדבר איתי 36867014