מבט אחד..

אתה - אתה היית אחד כזה שלא אוהב אף אחד

היית קר תמיד חשבת שכולם תחתיך ואתה מעל כולם

תמיד היית מגעיל לכולם וזה לא שהייתה לך בעיה חברתית כלשהי

פשוט היית סנוב.



אחד כזה שכל הבנות נשבות בקסמו אומנם לא היית מלך היופי

אבל בשבילי היית הכי יפה בעולם

עם הזמן התקרבנו מאוד.. כל מבט שלנו אמר הכל

לעולם לא קראנו לעצמנו זוג או משהו שמתקרב להיות זוג

היינו ידידים... היה לך קשה להיפתח אליי בהתחלה אבל בסוף נפתחת ואני אליך.

תמיד היית מראה שאתה "קשוח" ושומר על אותו פרופיל כל הזמן

כל בוקר הייתי באה בשעה הכי מוקדמת רק כדי להיות איתך..

כל היום אני ואתה רק חייכנו אחד לשני ולא יכולנו להפסיק לצחוק מחוש ההומור אחד של
השני, רק אני ואתה הבנו זה את זה .



אף אחד מכל האנשים שהיו סביבנו והיו הרבה לא הבין מבט אחד שלנו

המבט שחרוט עמוק בליבי, המבט שלי ושלך.

כל היום היית מסתובב עם חיוך על הפנים, מתרוצץ סביבי למרות שניסית להסתיר את זה
וכנ"ל אני.



כל הזמן היינו ביחד, כל היום... לא הלכת עוד לישון מבעבר פשוט ישבת איתי דיברנו,
דיברנו ודיברנו...

לא היה ביננו שום מגע מלבד מגע קל של ידידים ואת האמת גם לא כל כך השתוקקתי לזה..
המבט שלך סיפק אותי.



איך שהעיניים שלנו הסתכלו זה אל זה כאילו ראיתי רק אותך ואתה רק אותי.. שנינו היינו
כל כך זוהרים, כל כך כיבדתי אותך ואתה גם אותי אבל אתה אחד כזה אחד שקשה לו להראות
רגשות.. אבל לאט לאט התחלת להראות

אני כבר ממש אהבתי אותך זה לא בדיוק מדויק להגיד אהבתי כי אני עדיין אוהבת...



ועוד לא הייתי בטוחה ברגשותיך גם היום עוד אינני יודעת

אבל מבט שלך הספיק לכולם אבל במיוחד לי לדעת מה אתה חושב/מרגיש/שמח או עצוב



הכל נהרס ביום ארור אחד.. שגם היום אחרי 3 וחצי חודשים עדיין נקרע לי הלב להיזכר
בזה..

פשוט לא יכולתי רציתי להשתגע - להשתגע מרוב מאהבה אליך לא היה אכפת לי לוותר על הכל
למרות שהיום אני מצטערת על זה.



הייתי חיייבת לשלוח לך את ההודעה הארורה הזאת ואני שמכירה אותך הכי טוב בעולם
שיודעת שאיתך לא מתנהגים ככה.. סללתי דרך מאוד ארוכה להגיע אליך.. והייתי ממש בסופה
אבל חזרתי להתחלה.

כתבתי לך הודעה מסורבלת ומסובכת שחשבתי שאולי תבין שאני אוהבת אותך.. אבל לא הבנת
כלום.



בכל מקרה ענית לי משהו שלא ציפיתי, כרגיל האטימות הריגשית חזרה.. ומאז כל כך כעסתי
רציתי להרביץ לך הכי חזק שיכול להיות ובו זמנית לבכות ולחבק אותך

נמאס לי מהפוזה של הקשוח של זה שאין לו רגשות ... שנה, כל הסיפור הזה שנה אנחנו אחד
עם השני כל היום... והרסת את זה



אומנם יום למחרת רדפת אחריי כדי לדעת מה פשר ההודעה אבל אני ברוב טיפשותי מרוב הכעס
והעצב התעלמתי ממך והתעלמתי.. וכמובן אתה לא ניסית לתקשר איתי יותר וזהו מאז אנחנו
לא מדברים

אומנם אנחנו רואים אחד את השני כמעט כל יום.... וזה קשה

שלפעמים המבט שלנו מצטלב וזה שובר לשנינו את הלב..



אני ואתה לא צריכים מילים, אנחנו רק צריכים את המבטים אחד של השני

מאז אותו יום החיים שלי אינם אותם חיים אני משתדלת לצחוק להינות כמה שיותר אבל זה
ממש לא בלעדיך.. אני עד עכשיו אוהבת אותך ואני יודעת שאיתך אף פעם אבל אף פעם לא
מתנהגים ככה, האגו שלך גובר כנראה מעל רגשותיך כנראה שאני לא מספיק חשובה לך



אבל אם תקרא את הסיפור הזה בכל דרך שהיא... תדע שאני מאוד אוהבת אותך

שאני לא יכולה לעשות את הצעד הראשון , אם אני חשובה לך בוא תדבר איתי ואל תחכה יותר
מדי זמן כי הלב שלי נאטם לאט לאט נאטם לסביבה שלי ...

ואפילו אל תדבר רק תבוא נשב ונסתכל אחד על השני כי אני ואתה לא צריכים מילים רק את
המבט אחד של השני.

אוהבת לנצח - אתה תיחרט עמוק בליבי תמיד כי אתה הבן אדם הכי מיוחד שהכרתי.