רוצה אותך שוב קרוב

הלוואי ויכולת לדעת, הלוואי ויכולת לחוש, הלוואי ויכולת להרגיש...
להרגיש את הכאב שפוקד אותי יום יום כשאני נזכרת בך, הלוואי והיית יכול להבין כמה אהבה נמצאת אצלי בלב. אינך יכול לדעת כי אינך מרגיש, ליבך נסגר חסמת כל דרך אפשרית לאהבה, הכל נאבד.
הלוואי והיית יודע כמה געגועים שורצים אצלי בלב, כמה קשה לי בלעדיך, כמה דמעות אני מזילה עליך... רוצה פשוט להגיד לך שאתה כל מה שיש לי, כל אהבתי ונשמתי, האחד שסמכתי עליו יותר מכל אחד אחר אי פעם. ואכזבת. אכזבת אותי כשנתת להכל ללכת בלי להלחם על מה שהיה לנו, והיה לנו המון.
אני כותבת את זה ודמעות שוב מציפות את עיני, מתי זה יגמר?!
מתפללת יום יום לאלוהים שיגאל אותי מיסוריי, שיתן לי לשכוח אותך ולהמשיך הלאה.
יש הרבה דגים בים, אני יודעת. אתה לא הבחור ביחיד בעולם, אני יודעת, אבל רק אותך אני רוצה ואין לי אותך. רוצה לחבק אותך שוב ושוב אבל אין לי אפשרות, רוצה לנשק את שפתיך כדי שתדע שאני פה תמיד לידך אבל אין לי אפשרות. אני רואה אותך ומנסה להבין מה כל כך שונה אצלנו? מביטה בך ורוצה לגשת אליך אבל אין לי שום דרך, כאילו שיש מן זכוכית עבה בינינו שאי אפשר לפרוץ, אני יכולה רק להביט עליך בלי לגעת, בלי לחוש, בלי לנשום ובלי לאהוב. לחיות עם הידיעה שאתה כבר לא שלי ועכשיו אתה יכול ללכת. רק המחשבה הזאת גורמת לליבי לצרוב ולהרגיש באמת כמה קשה וכואב כשאתה רחוק ממני.
הייתי רוצה לדעת מה באמת אני רוצה. הייתי מתפללת לאלוהים שיחזיר אותך אליי אבל אני כבר לא יודעת אם זה באמת מה שאני רוצה, אם באמת כדאי. מי אתה? מי היית ולמי הפכת? ואם נחזור, זה יהיה אותו דבר? האם אני רוצה אותך שוב אליי? אני כבר לא יודעת.
לפעמים נדמה לי שאני מעדיפה לסבול ולהתייסר ולא לחזור ולהיות שוב בין זרועותיך החובקות, למרות שאני מתגעגעת ונשרפת בלי המגע שלך וכל אהבתך. אתה חסר לי, אבל לפעמים נדמה שאחרי כל הסבל שגרמת לי, אני פשוט רוצה לשכוח אותך, גם אם זה מלווה בהרבה פחד, כאב, סבל ועינוי, אני רוצה לעבור את כל זה רק כדי להיות בטוחה שאתה כבר לא חלק ממני ואני יוכל להמשיך לחיות בלעדיך ללא הכאב והייסורים.
ואם יום אחד תבוא אליי ותנשק אותי, לא אוכל לדחות אותך, למרות הידיעה לסבל ולקושי, אני רוצה אותך קרוב אליי. כל כך קרוב אליי עד כדי מצב שמרוב אהבתי אליך ומרוב קרבתך אליי, אשכח מאיפה כל זה באמת בא... מהאהבה!