אתה מחוץ לחיי...

מהרגע שהכרנו ידעתי שזאת אהבה..אבל גם ידעתי שזה לא יהיה קל..


עברת הרבה בחיים..סבלת..


אבל שהייתי איתך סבלתי יותר..בהתחלה הוחכת לי שהכל יהיה בסדר..


אבל פתאום יום אחד השתנית..ושינית גם אותי..


עכשיו אני לא אותה אחת..אני גם שונה, יותר שונה ממך..


עבר חודש מאז..והדמעות לא מפסיקות..


אני עדיין סובלת..סובלת ממך..כנראה שנקשרתי אליך יותר מידי


וזאת היתה טעות.. אז נכון שבהתחלה התנהגתי מגעיל והכל היה בשביל אינטרס..


אבל אתה עשית גם את שלך..נעלמת...שביקשתי הסברים, ברחת..


עד שהייתי אצל ידיד שלי ובאת..דיברנו..שפכנו הכל..המילים שאמרת..כבר ידעתי כל מה שתגיד, העיניים שלך אמרו הכל..לא בכיתי כי נשבעתי שאף פעם לא תראה אותי בוכה..


ואח"כ בכיתי..בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים..


הרסת אותי..שברת אותי..כי אהבתי אותך כמו שבחיים לא אהבתי..


עכשיו אחרי חודש ושהכל קצת עבר...אני מתחילה להיות אחרת..שונה..


יותר חזקה,יותר בטוחה בעצמי, ויותר נזהרת עם בנים אחרים..


יום יבוא ואתה תבין הכל..את כל מה שעשית


את כל הכאב שהשארת..את כל הסבל שגרמת..


 


אני.