הימים הכי מאושרים בחיי....

השנה הייתה 2003...


לפני הגיוס שלי לצבא עבדתי כמלצרית באולם שמחות בדרום הארץ שהגעתי לשם לא ידעתי ששם אני יכיר את האהבה הכי גדולה שלי ובו זמנית את הכאב הכי גדול שיכולתי לחוות...


היה זה יום רגיל הגעתי לעבודה במצב רוח מרומם מן הרגיל...עשיתי את המוטל עליי כל הערב בחיוך רחב כאילו שידעתי מראש שהיום הזה הוא יום שבו מתחילה תקופה חדשה...


נכנסתי למטבח כדי להוציא ארוחה ופתאום שם הוא עמד עם כוס יין ביד לבוש בקפידה עניו היו תכולות אפו סולד ושפתיו אדומות כיין... נעמדתי מולו מסתכלת בעיניו ומרגישה שאנו מכירים מאז ומתמיד אך לא לראשונה בחיי שראיתיו...


במשך דקה ארוכה לא הצלחתי להסיט את המבט ניגשתי לחברתי ואמרתי לה אני לא יודעת מיהו הבחור אבל אני מרגישה שאני מאוהבת אבל מעבר לכך אני מרגישה שהאהבה גדולה מידיי...


יצאתי חזרה לעבודה מוטרדת במחשבות מיהו? למה אני מרגישה אהבה כזאת גדולה הרי אפילו את שמו איני יודעת...


נעמדתי להפסקה וידידי הטוב עבר ונשק ללחיי הוא עמד שם ולא שמתי לב שהוא שם ניגש אליי וביקש ממני נשיקה גם.... סמוקה נבוכה נקרעת בין הגאווה לאהבה לגבר זר.... חייכתי וביקשתי לדעת את שמו וציינתי שאיני נושקת לזרים...הוא חייך ונשק לי בלחיי....


לא עברו מספר דקות ניגש אליי אותו הידיד ואמר שהוא חבר טוב שלו ושהוא ביקש לשוחח איתי אחרי העבודה כמובן שמיד הסכמתי.


באותו הלילה דיברנו הכרנו והתאהבתי עוד יותר...כעבור שבועיים בהם אני משוחחים בטלפון החלטנו להיפגש הוא הגיע ברכב יקר ויפה כבר אז הייתי אמורה להבין שאולי עדיף היה לוותר...


נסענו לחבר שלו השעה הייתה מאוחרת ופשוט שכחתי מהכל הייתי מוקסמת מאושרת עד טירוף הוא נשק לי זאת הייתה הנשיקה הכי טובה בחיי הרגשתי רעד בכל הגוף האושר שהיה בי באותם רגעים היתה הרגשה שלא ניתנת לתאור...


נרדמנו ישנו כל הלילה מחובקים לא הצלחתי לעצום עין לא רציתי שהבוקר יגיע ונצטרך להיפרד... הגיע הבוקר ונפרדנו לשלום הוא המשיך בדכו ואני בשלי...


וכך נמשך הקשר במשך חודש של מפגשים מלאים אושר תשוקה אהבה...


היה זה מוצ"ש יצאנו לבלות הכל התחיל שוב כמו בכל סיפור אגדות...שותים רוקדים צוחקים ונהנים... הגיע סוף הערב והוא ביקש שהיום אני יבוא לישון איתו בביתו בהתחלה סירבתי אך בסוף הרגש השתלט על ההיגיון והסכמתי..


הגענו לביתו נכנסו לחדרו ונישכבנו במיטה הכל היה יפה הנשיקות הליטופים והבטחות האהבה.. דבר הוביל למשנהו ותחלנו לעשות אהבה לפחות ככה אני חשבתי לא יכולתי לעמוד בהתרגשות המגע שלו הנשיקות שלו עצם היותו בתוכי פשוט היו הרגעים הכי יפים בחיי... דמעות שלא אושר זלגו מעייני הוא ניגב לי אותן ונשבע שהוא בחיים לא יפגע בי לרעה... נרדמנו. הגיע הבוקר הוא לקח אותי לביתי כל הנסיעה הוא לא הוציא מילה לא הבנתי מה קורה הגענו לביתי הוא נפרד ממני לשלום בצורה נורא קרירה לא רציתי להאמין הייתי עדיין באופריה מוקסמת מאוהבת בטירוף....היה זה ה-18/12/03 אותו בוקר נהדר ומאז ועד היום ה-13/1/06 לא שמעתי ממנו מילה.... בכיתי כמו שלא בכיתי מעולם ולעולם כאב לי כך שאי אפשר לתאר כמה נורא זה היה!


עברו 3 שנים ולא עובר יום מבלי שאני חושבת עליו...


תמיד חשבתי שאולי יום אחד הוא יתחרט אך בעוד 7 חודשים הוא מתחתן וזה נורא כואב..


אני מקווה שיהיה הוא מאושר כשם שאני הייתי בזמן שהייתי איתו......


אוהבת וכואבת... א.ש