כנסוו... כמהה דבריםם שכתבתיי... אניי חדשהה =)

אפחד לא ידע מה היה אצלה בלב..

אפחד לא ידע את עוצמת הכאב..

אפחד לא ראה את הסערה שבתוכה..

היא כמעט לא ידעה מהי שמחה..

לא היה לה כלום.. היא הייתה לבד..

לבד, בצד, בלי אפחד..

היו כאלה שניסו לעזור..

אבל הכאב לא חלף.. והוא לא יעבור..

מבחוץ היא נראתה כלכך חזקה ומלאת שמחה..

אבל מבפנים הדברים היו לגמרי שונים.. בלב היא הייתה בוכה..

מבפנים היא הייתה שבורה, מרוסקת..

רצתה לעצור את עוצמת הסבל הבלתי פוסקת..

היא פשוט רצתה ללכת.. לברוח למקום אחר..

לברוח מהכל.. על החיים לוותר..

היא רצתה ללכת לאלה שאהבו אותה ואינם כאן..

כי רק בשבילם היה לה מקום בלב.. מקום קטן..



והנה היא שם.. יושבת לה מעל לעננים..

עם אותם האנשים שאותה אוהבים..

היא כבר לא סובלת.. אבל גם לא שמחה..



למה היא לא מפסיקה? למה היא עדיין בוכה?







תגיבוו חמודיםם...