ש2!רה מאה2ה... חבר'ה תקראו 22קשה ותגי2!....אני ר!3ה תג!2!ת 22קשה.. Mאת: רונית א

עכשיו אני כאן לבדי בחדרי

נזכרת בזכרונות הכה יפים ויחד עם זאת כה כואבים

היית לי הידיד הכי טוב

את לבי לך נתתי

ואותך תמיד אהבתי

היינו מדברים משוחחים שעות בכל יום ויום

חווים חוויות מספרים סיפורים

עלייך תמיד סמכתי

ולך הכל ספרתי

תמיד לי הקשבת

ותמיד לי יעצת

תוך כדי ידידים

התחילו דברים

רגשות ריגושים ואהבות

בך התאהבתי

ואתה בלי כל חשבון

בי פגעת ואותי נצלת

כשאמרת שאתה מרגיש משהו אליי

חשבתי שזה אמיתי ורציני

אבל היום את האמת אני כבר לא יודעת

אם באמת הרגשת או שסתם אמרת

אהבתי אותך בכל הלב

כמו שלא אהבתי מעולם

ואתה שחקת בי שקרת לי, למה אלוקים????????????

שקר אחר שקר אמרת ואני בתמימותי האמנתי...

חשבתי שבנינו יהיה משהו אמיתי

אבל בשבילך הכל היה רק סתם משחק זמני

אני את השכל כבר קבלתי ממזמן..

עכשיו בטח אתה עובר לאחת אחרת שאותה תשקר כמו את כולן

אמרו לי הרבה תתרחקי-שלא תפגעי

אבל אני כהרגלי טעיתי

אחרי לבי הלכתי,נסחפתי

אמרתי לכולם שהם אלו טועים ושאתה כה שונה ומיוחד

אבל היום אני הבנתי שאני זאתי שטעיתי

שאתה כמו כולם - זבל אמיתי

מה לעשות????????. איך אפשר לשכוח, לברוח מהכל??????

הכאב עדיין בלב.... אבל יבוא יום ואני נשבעת שאותך אני אשכח...

* * *

תכלס כל הבנים אותו דבר: זבל!!!!!!!

אולי יש כאלו שלא...אבל מי כל מי שאני הכרתי כולם אותו דבר, לא??