ידיד...אהוב...הכל אבוד

למה אנחנו לא ביחד? למה גורל החליט שכך זה יהיה יותר טוב?אני אוהבת אותך.אתה אוהב אותי. אני יודעת שזה לא עבר לך עד עכשיו.מי טעה ראשון?מי המשיך עם טעויות?בשלב מה התחלנו כמעט לשנוא אחד את השני.אבל אז אני ביקשתי עוד צ'אנס.שננסה עוד פעם להיות ידידים.פחדתי לאבד אותך.יותר מכל דבר אחר בעולם הזה פחדתי לאבד אותך ושתשנא אותי.הסכמת.ועכשיו אני כמו שחקנית שהולכת לקבל "אוסקר" שמה חיוך מתוק על פניי ומשחקת את דמותה של ידידה שלא רוצה שום דבר מעבר לזה.


אני אשתדל להסתפק בחיוך הכל כך מקסים שיש לך כאשר אתה מדבר איתי או פוגש אותי במקרה.בשבילי אפילו דברים קטנים כאלה שווים יותר מכל דבר אחר בעולם הזה.הם גורמים לי להינות מהחיים כי חיוך שלך הוא כמו שמש בשבילי-מחמם את הלב ובזכותו אני חייה.


אף פעם אל תפסיק לחייך.או שאני לא יודעת מה יקרה לי.


ידיד...אהוב...כן, הכל טוב ויפה...אבל בסוף אני אשבר.הייתי מאושרת איתך פעם...עכשיו אני פשוט חייה בלעדיך.אבל זה לא זה.אפילו לא בערך.רוצה שוב לגן עדן ורק אתה יכול להראות לי שוב את הדרך לשם.