לא תמיד האהבה מנצחת : /

הסיפור לא אמיתי

אבל אני כתבתי אותו [ :



היי אני שני בת 17 .

ליפני חודשיים הכרתי מישו במועדון . מאז אנחנו יוצאים קבוע ..

עד שיום אחד ניהיו חברים אני אהבתי אותו הוא אותי תמיד אמרו לנו שאנחנו זוג מושלם

האהבה בינינו הייתה חזקה ..

אחרי שנתיים של חברות ההורים שלי כבר רצו לדעת מיזה

הזמנתי אותו הבייתה הוא אכל איתנו ואחר כך הגיעו השאלות .

אבא שלי שאל " אז מאיזה מוצא אתה . .? "

הוא ענה " אני ערבי " אבא ואימא עוד שנייה ניחנקו מהאוכל שלהם .

אני כול כך היתביישתי מיהם אני בטוחה שהוא הרגיש נורא באותו זמן .

הוא התחיל להמציא תירוצים למה הוא צריך ללכת אני כול כך כעסתי על ההורים שלי .

הוא הלך אני עליתי לחדר . אחרי שאימא שלי סיימה לאכול היא עלתה אליי לחדר ואמרה לי
..

"אני לא מאמינה שאת יוצאת כבר שנתיים עם ערבי . ערבי ! " צעקה

"מזה אכפת לך ביכלל מזה הגזענות הזות אני אוהבת אותו למה הייתם צריכים ליגרום לו
ללכת ? " צעקתי עלייה ..

היא המשיכה עם ההרצאות שלה ואז היא אמרה .. " אני יעשה הכול כדי שתיפרדו " לא נתתי
לזה להשפיע עליי

והמשכתי לצאת איתו והיינו הזוג הכי יפה שיש .

יום אחד הוא בא אליי אחרי הבצםר ואימא שלי עשתה לו מבטים של ´תעוף מהבת שלי ´

כול כך כעסתי עלייה .. איך היא מסוגלת ?

שבוע אחרי היה תורי ליפגוש את ההורים שלו .. די היתרגשתי

ניכנסו לבית שלו הם קיבלו אותי בקבלת פנים מהממת ישבנו לאכול אחרי שסיימנו שתינו
קפה והוא ליווה אותי הבייתה ..

אימא שלי כבר הפסיקה לדבר איתי . לא היה אכפת לה מימני ממש אבל זה בסדר זה לא הזיז
לי ..

עליתי לחדר ושמתי מוזיקה .

יום למחרת היא לא העירה אותי לבצפר וקמתי ב 15:24 ירדתי למטה וראיתי הכול ארגזים ..

´ מה ? מה זה ´ אמרתי לעצמי ..

"אנחנו עוברים " אמרה אימא . "מה ? מה עוברים ? לאן ? למה ? "

"עוברים לאילת שם תהיי הכי רחוקה מימנו .. " "מה ? ביגללו ? " צעקתי עלייה. ..

כול כך היתעצבנתי עליתי לחדר והתחלתי ליבכות ..

´ אינלי מה לעשות בילעדיו לא רוצה ´ אמרתי שאני עוד בוכה בתוך המיטה ..

אבא עלה אליי לחדר ואמר שהוא רוצה לדבר איתי..

פתחתי לו את הדלת " תקשיבי חמודה אנחנו עוברים בישבילך "

"אל תיקראו לי חמודה ! אני שונאת אותכם . אני לא מאמינה שאתם עושים לי את זה "
אמרתי עם דמעות .

"זה רק לטובתך " אמר אבא שלי והלך מהחדר .

שמתי מוזיקה בתיקווה שזה ירגיע אותי . אבל כלום .

הוא היתקשר ושאל למה לא באתי .. אמרתי לו .. " לא קמתי " הוא קלט שאני בוכה ..

"מה ? למה את בוכה ? מה קרה חיימשלי ? "

" כלום " ניתקתי וכיביתי את הפלאפון שלי .. הוא מיהר לבוא אליי הבייתה אבל אימא שלי
לא נתנה לו להיכנס .

אני ראיתי אותו מהחלון ראיתי כמה הוא דואג . כמה הוא אוהב . איך אני יעזוב אותו ?
חשבתי לעצמי והתחלתי ליבכות עוד יותר .

החלטתי שאני לא יצא מהבית מחר . פשוט לא ! אני לא מיתכוונת לעזוב אותו

את הדבר הכי יקר לי בעולם הזה .

נישכבתי לישון כבר הייתי כול כך עייפה והעיניים היו נפוחות מדמעות .

יום למחרת הם העירו אותי ב 6:00 לא רציתי לקום . אבל הם הכריחו אותי , הם הקימו
אותי מהמיטה . אחר כך חזרתי ונישכבתי לישון ...

וזה ? היה המעשה הכי דפוק שעשיתי . אבא שלי לקח אותי והרים אותי לאוטו .

היתעוררתי וראיתי שאנחנו בנסיעה . " מה ? לאן ? לאן נוסעים ? " צעקתי

"תרגעי ! " אימא צעקה . " אנחנו בדרך לאילת לבית החדש ..

הלב שלי נישבר באותו הרגע התחלתי ליבכות ואבא שלי ניסה להרגיע אותי ..

" למה עשיתם את זה ? " צרחתי "אל תיצעקי את מבלבלת אותי " אמרה אימא בהיתנשאות

הגענו . זה היה בית ענק של שלוש קומות .. לקחתי את התיק הקטן ועליתי לחדר שרציתי .

זה היה בקומה השלישית . ישבתי שם שהחדר ריק וחשבתי עליו .

התחלתי ליבכות .. כול כך רציתי אותו חזרה . לחבק אותו לנשק אותו

זה היה חסר לי . וידעתי שזה בחיים לא יחזור ירדתי למטה חיטטתי בתיק של אימא שלי
שהיא הייתה עם המובילים בחוץ .

לקחתי את הקופסא של הכדורי שינה לקחתי בקבוק מים עליתי לחדר ובלעתי את כול מה שהיה
שם ..

תוך שניות זה השפיע נפלתי . וכבר ראיתי את עצמי מלמעלה ...