אני פשוט לא אוהבת אותך.(זה ארוך אבל בבקשה תקראו)

התאריך הוא ו' אייר עוד שלושה שבועות לפני שנה שנינו נפגשנו בפעם הראשונה...אני זוכרת את זה כל כך במדוייק שזה פשוט מדהים. אותם הפרפרים בבטן..ההתרגשות שעברה אלי.. (הפעם הראשונה שאמרת לי שאתה אוהב אותי ...).


כל התקופה הזאת הייתה התקופה הכי מדהימה בחיי..בזכותך..הייתי כל כך בעננים, אבל אם הזמן..קרו דברים שאני עצמי לא יכולה לתאר אותם. זה לא שלא אהבתי אותך, פשוט הרגשתי איזשהו דחיה כלפיך שעד היום לא מובנת אצלי.


ביקשתי ממך שתיהיה ידיד שלי, אחד שבאמת אפשר לדבר על הכל, בלי שום התחייבות שבה משני הצדדים. לדעתי דוד, זה דבר הרבה יותר מיוחד מחבר..לפחות בגיל שלנו שהכל זה ענין של דאווין "היי תראו יש לי חבר". בנוסף לכך אני כל כך פחדתי להיקשר אליך, כי כל פעם מחדש שהיינו נפגשים פשוט רציתי לרוץ אליך ולחבק אותך. כל השמירית נגיעה והבולשיט מסביב..זה קשה, ואם ניהיה ביחד כבר מגיל כזה זה הרבה יותר מסובך וקשה.


בגלל סיבות אלא ואחרים רציתי לגמור את הקשר החברי הזה ולהיות ידידה שלך..ושדיברנו ואמרתי לך את זה, אתה הסכמת..אבל כל פעם מחדש זה חזר על עצמו "הילה, אני אוהב אותך" וגם כל הזמן דיברת על העתיד, כאילו אתה כל כך בטוח שנתחתן ביום מן הימים. ואני בשלי..זה כל כך הפריע לי , הרגשתי שהקשר הזה מעמיד אותך באשליות ובנוסף כל הדיבורים האלו על העתיד..אנחנו רק בני 15..הרגשתי חנוקה.


לכן החלטתי לנתק קשר לחלוטין (זה לא יבוא ממך זה בטוח) .אך כל פעם מחדש חזרנו להיות שוב בקשר וזהו הפך למין מעגל קבוע של- אני מנתקת קשר..אתה מתחיל לדבר איתי..לי שוב יש נקיפות מצפון..ואז אני שוב מנתקת קשר, וכן הלאה..


כל הזמן חיפשתי תירוצים להגיד לך למה אני לא רוצה להיות בקשר.. (כמו התירוץ שאנחנו רחוקים ) אבל הכל בולשיט. אני פשוט לא מרגישה אליך אותם רגשות שאתה מרגיש, אני אוהבת אותך בתור ידיד , בתור החברה הטובה.. אני לא מאוהבת בך, לא כמו בפגישה הראשונה שכניראה הסתנוורתי. (ומי כמוך יודע שיש הבדל בין לאהוב מישהו ובין להתאהב במישהו).


אני השתנתי...! אני לא כמו פעם אותה הילה שפגשת בגן סאקר (אני רק אחת שמאכזבת אותך יותר ויותר). אני כל כך מתגעגעת לאיך שהיינו פעם ..לכל השיחות התמימות שלנו..כל הידידות המופלאה שהייתה בנינו,. אך זה שאהבה יכולה יכולה להרוס ידידות ..


במכתב שכתבת לי שאלת אותי "אז מה היה כל המטרה של הקשר הזה?" החיים בנויים מערימות של לבנים שכל אחת קיבלה מהם משמעות בחיים...אני מאמינה שבאמת כל דרך שאנחנו עושים זה חלק ממטרה ...אני אישית קיבלתי המוך ממך אני בטוחה שאם הקב"ה הפגיש אותנו זה לא היה לחינם.


אני רוצה להגיד שוב , שאני ממש אוהבת אותך (במושג של אח-ידיד-חברה..) . אתה הבנאדם הכי מושלם שפגשתי עד היום..יש בך הכל..אני כל כך מקנאה במי ובמה שאתה , ובמיוחד במי שתיהיה איתך..


המון המון תודה על מי שאתה ועל היותך חבר שכזה..! אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל..ניפגש בשמחות. (ואולי יום אחד ניפגש במיקרה ברחוב ונחייך אל העבר..אם אתה מבין למה אני מתכוונת...)