לזה שלא היה אכפת לו להשאיר אותי תלויה באוויר, ולא לחזור...

אני יושבת פה, ומרגישה כל כך מטומטמת לחשוב עליך...


ואני חושבת עליך מלא, למרות שאני יודעת טוב, יותר מדי טוב,


שאתה כבר מזמן לא זוכר אותי...


ואתה שם... כל כך רחוק...


ואתה לא יודע כלום, ואין לך מושג מה עשית לי.... כמה השפעת לי על החיים בכל כך הרבה צורות...


אתה לא יודע שאתה הראשון שהרגשתי אליו משהו אמיתי מהלב,


אתה לא יודע שאחרי שכבר ידעתי שלא נתראה יותר, גיליתי כאב מהסוג שבחיים לא נתקלתי בו... וזה לא בגלל שלא התאכזבתי מאנשים לפנייך...


הכאב הזה היה חזק ופוגע יותר מכל מקרה לפניו...


וזה כאב כי הצלחתי להבין אותך... ופשוט הזדהיתי איתך כל כך... כי אני כבר מכירה אותך... כבר הצלחתי לקלוט אותך, ואנחנו כל כך דומים... אולי יותר מדי...


וזה כל כך אבסורדי... כי לברוח תמיד היה הפתרון שלי במערכות יחסים, או בכל פעם שלא רציתי משהו מכל סיבה שהיא...


ועכשיו אתה עושה את זה לי.... וזה מצחיק.......


מצחיק שאני מבינה אותך למרות שכל כך כואב לי,


וזה כן מעליב אותי, אבל אני פשוט יודעת למה אתה עושה את זה......


וזה מקשה עלי יותר... להרגיש שפגעת בי, ולהבין אותך למרות הכל...


אבל זה לימד אותי לקח... לקח שהלוואי ואתה תלמד בלי שיתווסף לזה כאב...


 


אז ברחת בלי לתת הסברים... השארת לי לחפש את ההסברים לבד...


וזה היה מגיע לי... ממש מגיע לי...


אבל חשבתי שאתה הרבה יותר טוב ממני...


ציפיתי ממך ליותר מזה... כנראה שאתה גרוע בדיוק כמוני...


אז תודה על הלקח, זה כן עזר


ואני מאחלת לך שיהיו לך חיים נפלאים, גם אם לא נתראה שוב לעולם


אתה חשוב לי... תמיד תהיה...