ילדה גדולה לא בוכה- 1

היי אנשים.

שמי ספיר.

תאמת שאת הסיפור כבר רשמתי לפני בערך חצי שנה בפורום אז החלטתי להעלות את הסיפור
לפה

אני מקווה שתאהבו את הסיפור.. אני רוצה להמשיך אותו (:







ילדה גדולה לא בוכה- פרק ראשון





I hope you know, I hope you know"

That this has nothing to do with you

It's personal, myself and I

We've got some straightenin' out to do

And I'm gonna miss you like a child misses their blanket

But I've got to get a move on with my life

It's time to be a big girl now

And big girls don't cry

Don't cry, don't cry, don't cry"







איך שהגעת לכאן

התאהבתי

לא היה לכך שום עיכובים

הגעת, הבחנתי בך והתאהבתי.





כן אני זוכרת את היום ההוא, בחדר שלך

שנינו מחובקים תחת השמיכה המחממת שלך

הגוף שלך עוטף אותי ולא נותן לי ללכת

בין נשימות קטנות אנחנו מגניבים נשיקות

ואני פורחת לך בידיים

"אל תלכי לעולם, הישארי לי.." לחשת לי מספר רב של פעמים

ואני בתמימות הייתי עונה לך "לעולם לא אלך לך.."

כמה שהיום המקסים הזה היה מושלם

הוא היה היום הכי יפה בחיי, אפילו בחלומות הפרועים שלי לא חשבתי שאהיה כ"כ שלמה עם
מישהו

ואתה, אתה זה שגרמת לתחושה המדהימה הזאת.

אוו יפה שלי, מה הייתי עושה לך אם היית כאן לידי אוחז בי חזק כמו פעם ולא נותן לי
לעזוב לעולם.

השירים שלך במחשב מידי פעם, כל השירים השקטים שהיית מקדיש לי

הרגשתי כ"כ מיוחדת איתך, כ"כ אמיתית, אני לא חושבת שאפשר להסביר במילים את ההרגשה
שלי איתך

היא יותר ניתנת להמחשה בביצועים, במבטים, בליטופים...

בבוקר התעוררנו לעולם חדש יותר, יפה יותר עולם שלנו, שלי ושלך

החמאת לי בלי סוף, "כמה את מושלמת, כמה את מיוחדת ולחשוב שאת שלי זו ההרגשה הכי
טובה בעולם.."

נתת לי להאמין לך ללא תקנה.





* * + * * + * * + * * + * * + * *





"תקשיבי לי רגע, זה לא הרגש שלי אלייך, זו לא את, הכל אותו דבר, זה אני שצריך קצת
מרחק ממך.

מרחק מאיתנו מ"הביחד" הזה, אני מרגיש נשוי, אני מרגיש שאת שייכת לי ועל כמה וכמה
אני לך

אני חייב אוויר, אני מצטער אבל אני חייב את זה."



"אתה באמת מתכוון לזה? עידו, אחרי כל מה שעברנו אתה מתכוון לסיים את זה?"



"שיר, זה לא שאני רוצה לסיים את זה, אני פשוט חייב זמן, חייב אוויר..."



"אני מבינה אותך, אתה יודע שבחיים אני לא אחזיק אותך איתי בלי רצונך

אבל אני מקווה שאתה יודע שאני לא אהיה פה אח"כ.."



"דיי מאמי אל תבכי, את יודעת שהדבר הכי שנוא עליי, זה הדמעות שלך, אני לא יכול מולן

תהיי חזקה מאמי, אני יודע שאת כזאת, אני תמיד אהיה פה בשבילך גם בתור ידיד שלך.."





* * + * * + * * + * * + * * + * *



"ידיד שלך.." המילה הזאת לא הפסיקה להדהד בראשי עם כל הדמעות שירדו על עיניי

אני ועידו נפרדנו, או יותר נכון- עידו נפרד ממני, אחרי שנה שלמה שבה הוא היה הדבר
הכי חשוב שחיי ואני בחייו, לפחות ככה אני מקווה.

לאחר שהוא הלך מביתי, הדמעות לא חדלו לרדת. ואני המשכתי את חיי בכוח, שלא יודעת
אפילו מהיכן שאבתי אותו

שלושה חודשים עברו מאז ועדיין קשה לי. אך הגרוע מכל עבר- סיימתי את בית הספר ואני
יודעת שיש לי ארבעה חודשיים להנות לפני צבא, אני חייבת את זה לעצמי, הוא נוסע עוד
מעט לקורס קצינים ואני ממשיכה בחיי, כאן עם חברות ותקוות חדשות...





* * + * * + * * + * * + * * + * *





"שירררררררר, יש לך טלפווווווווון" אח שלי צעק לי מהצד השני של הבית

"הלו? כן? אמיר נתק את הטלפון !!!!" צעקתי.

"כן? מיזה?" שאלתי

"שיר? שמעי זה אורון מטרנינק [שם בדוי של המועדון]

שמעתי שיש לך יומולדת 18 עוד יומיים, אז רציתי להזמין אותך לערב שלם בו את תהיי
מלכה

תקבלי כניסה חינם, שתייה חופשית לאורך כל הערב וכמובן כניסה לחדר ויאייפי הנחשק
שלנו, מה את אומרת?"

"וואי נשמע לי מעולה, תרשום אותי ועוד 10 בנות כניסה מוזלת בסדר?" שאלתי

"כן כן מאמי אין שום בעיה, אז ניראה אותך כבר שם, ביי מותק" וניתק





סופסוף סגרתי לעצמי מקום ליומולדת... לאחר שבוע שבו רודפים אחריי עשרות מועדונים
שרק אלוהים יודע מהיכן השיגו את המספר שלי.



"זהו שיר, יומולדת 18, התחלה חדשה של האני הבוגרת יותר, את חייבת לשכוח את כל
הדברים המקשים לך על המעבר הזה- כולל עידו" אמרתי לעצמי