אהבה---הפחד הכי גדול=סיפור אמיתי...!כ

נשכבתי בזהירות על המיטה..הוא הוריד לי טיפה את התחתונים ..שם לי ג'לי כזה על
אזור הררחם ועשה לי עם המכשיר הזה..אחרי שהוא סיים לבדוק אותי

הוא התיישב על הכיסא וביקש מאיתנו לצאת והוא כבר יקרא לנו..

אחרי 20 דקות בערך ..זה היה זריז ביחס לתוצאות הבדיקה הוא קרא לנו להיכנס..

"אוקיי קורל מה שאני יגיד לך עכשיו זה לא קל..את רק בת 17 נכון?!" הנהנתי בראשי



"קורל את בהיריון" השתתקתי ולא הוצאתי מילה..המילים עצמם הכאיבו לי בבטן רק מהמחשבה
שאני יהיה אמא בת 17 גרמה לי לבחילה..

"אתה בטוח"? אמא שלי שאלה את הרופא.

"אהאה"

"אני רוצה לראות את זה בעיניים שלי" אמא שלי נכנסה ללחץ



התיישבתי שוב על המיטה של האולטרסאונד ושוב הוא הוריד לי טיפה את התחתונים שם לי
ג'לי [קרררר] ובדק לי את איזור הרחם..

הוא הראה לי במחשב הקטן ליד המיטה..

"תביני קורל הילד מאוד קטן עכשיו הוא ממש זרע " והצביע על המסך שראו מה יש לי בבטן
..הדבר הקטן הזה יהפוך לילדד הזרעע הזה יקרא לי "אמא"



אמא שלי הייתה בלחץ היא לא יכלה לדבר..היא בכתה ויצאה החוצה..נגבתי את הג'לי מעליי
הרופא הסביר לי קצת על זה ..מתי אני יוכל לראות עם זה בן או בת..וכל השטויות האלהה
ובלה בלה בלההה..

רציתי לעשות הפלה..לא יכלתי להיות אמא בגיל צעירר כזה רק התחלתי את החיים.. אמרתי
לרופא "תודה " ויצאתיי



פאקקקקקקקקקקק על מהה תודההה



"אמא?את..בסדר"

"לא אני לא בסדרר ..איך יכולתת למה לא נזהרתת למההה.."

"אמא אני מצטערת אני נזהרתי ..זה פשוט נתפס..ככה זה..זה קורה אבל אל תדאגי אני יעשה
הפלה"

"זה לא כל כך פשוט קורל..את בטוחה שאת רוצה לעשות הפלה"..[היא בכתה]

"אני חייבת"

"נדבר על זה בבית"

"את תספרי לאבא?"

"בנתיים לא ..את יודעת כבר איך תיהיה התגובה שלו..הוא התחרפןן"

"מה עם תומר לספר לו?"

"זה כבר החלטה שלך"



יצאנו מהקופת חולים..כל הדרך הביתה אני ואמא שלי לא דיברנו..שתינו היינו עם פרצוף
עצוב.....

"אמאאאאאאאאאא" צעקתי לה שהיינו באוטו..

אמא: מה?

אני: הוא לא אמר לנוו למה אני מקיאה דםם

אמא: אל תדאגיי לא יקרה לך כלום אם זה יחזור נילך שוב לרופא

אני: לא אכפת לך?

אמא: קורל עזבי אותי עכשיו גם ככה קשה לי

אני: לך קשה..?..מי בת 17 והולכתת ללדת עוד תשעה חודשים?

אמא: למה אני זאת שלא נזהרתייי..



לא עניתי לה..תכלס היא צודקת..



הגענו הביתה ולא אמרנו לאבא שלי מילההה..אמרנו לו שהרופא אמר שזה מחוסר אכילה או
שתיהה סתם חירטטנו לו משהוו

היה לי רע עם זה..אבל מתומר לא יכולתי להסתיר דבר כזה מיד התקשרתי אליו ואמרתי לו
שאני באה אליו..



אחרי חצי שעה הגעתי אילו עם דמעות בעיניים..

תומר: קורלל מה קרההה?..בואי בואי כנסייי..נכנסנו לחדר שלוו

אני: תומר אני...

תומר: את מה?

אני: אני בהריון!

תומר: מה?..איךך ?

אני: לא נזהרנו מספיקק.....הוא לא ענהה..

תומר: אני מצטער..

אני: זה לא עוזר לי ..

תומר: מה את מתכוונת לעשות?

אני: הפלהה..

תומר: בשום פניםם ואופןן לא זה הילד שלי ושלךך

אני: תומרררר אתה שומע את עצמךך אני בת 17 פאקינגגגגגגגגגגג 17 אתה מצפה שאני יגדל
ילדדדדד?

תומר: את לא תגדלי אותו לבדד..

אני: תומר אני רוצה שנחייה יחד לתמיד..אבל לא ככה..לא שאנחנו צעירים בני 17 עם
ילד..זה לא חיים..

תומר: צודקת סליחה הדבר הזה פשוט מחרפןן אותי קצתת ..אני ..אני יתמוך בךך..כל מה
שתרצי תבקשי ממני ..אני תמיד יהיה פה בשבילך..

אני: עם כל זה שאני בהריון אתה עדיין בהפסקה ממני?

תומר: קורל זה לא בדיוק הפסקה..אל תדאגיי יהיה מה שיהיה אני יאהב אותך תמיד..

אני: זה לא משנה לי..



יצאתי משםם לא יכולתי יותר גם כשאני בהריון ממנו הוא לא מוכן שניהיה יחדדד ..

הגעתי הביתה..הייתה לי בחילה נוראהההההההההה..הקאתי..שוב..דם..!



אמא שליי הייתה בעבודהה..לקחתי את האוטו שלי ונסעתי אליהה הכי מהר שאני יכולה..

סיפרתי לה מה היה..היא יצאה מהעבודה ורצה איתי לבית החוליםם [אסף הרופא]

הרופאים לא היו מוכנים לקבל אותי ברגע זה..אמא שלי התעקשהההה ואמרה שזה מקרה
חירום..רופא אחד יצא אלינו..התחיל לבדוק אותי..

הוא שם לי אינפוזיה ושם בשקית מים..העבירו לי מים בגוף דרך צינור..דרך היד..אמרו לי
לא לאכול כלוםםם עד שיהיה לי פיפי...רצו שהבטן שלי תיהיה ריקה כדי שיוכלו לראות מה
ישלי שם

שתיתי הרבה מים..לא מהפהה כמובן מהצינורר

כעבור שעה אמא שלי החליטהה לספר על כך לאבא שלי..הוא בא בטילל לבית החולים הוא היה
נראה כועס אבל לא היה לו זמן בכלל לכעוס עלייי..."אני מצטערת" אמרתי ..הוא לא ענה
לי..הוא ממש כעס עלייי

כעבור שלוש שעות שאני רק שותה מים...היה לי פיפי..

רוקנתי הכל..ואז עשו לי שוב אולטרסאונד..הם ראו שיש לי זרע בבטן..שאני בהריון הם
עוד ידעו לפני..אבל הם גילו עוד משהו..הייתה לי מין ג'ולה כזאת בבטן איפה שהרחם שזה
דבר שהוא לא מסוכן עעד שמגיע ההריון

ששם יכול להיבצר נזקק..הם הדפיסו את תוצאות הבדיקה כדי לוודא שזה נכון ..ואכןן כן..
זה היה נכון..

הייתי חייבת לעשות הפלה ובנוסף לכך גם ניתוח ש-40% אני יוצאת בנסס..כל כך
פחדתיי..לא הייתה לי ברירה..או להוליד את התינוק ולמות בלידה או לקחת את הסיכון של
הניתוח וברור שכולנו העדפנו לקחת את הסיכון של הניתוח..ומזלל שבאתי אליהם בזמןן כי
אם הייתי מושכת עוד ועוד זמן אולי הייתי מתה=[ חסס וחלילההההההה

בגלל שזה היה מקרה חירום קבעו לי לעשות את הניתוח ב-23.12.07 שזה בעוד שלושה ימים
מהיום כי מתי שהלכתי לבית החולים זה היה לפני חמישה ימים..[אולי את הפרק הזה אתם
תראו אחרי כי תמיד לוקח זמן לפרק להגיע..היום הזה שאני כותבת את הפרק הוא
ה-20.12.07 ..נופר שהיא החברה הכי טובה שליי היא זאת שתשלח את הפרק הזה כי אני כבר
לא יהיה פה:/]

חזרתי הביתה ..סיפרתי לנופרר הכללללללללל..לחברים שלי יום אחרי בבצפר אמרתי שאני
עוברת ניתוח לא קשה..נפרדתי מכולם לשבועיים בערך כולל ההתאוששות..ואם בכלל אני
יתעורר מהניתוח

עם תומר בליתי יום שלםם..הלכנו לכל מקום אפשריי..הוא אמר שהוא אוהב אותי כ"כ ושהוא
עשה טעות כשהוא לקח הפסקה ממני..

הוא אמר שהוא יחכה לי פה עד שאני יחזור מהניתוח....



נפרדתי מכולם..מהמשפחהה...

אני ממש במתח עוד שלושה ימים אני צריכה לעבור ניתוח קשה ויום לפני הניתוח אני צריכה
להיות בבית חולים:/

אם יש לכם שאלות נופר תענה לכם על הכלללל..היא יודעת מה קורהה לי ומה עובר עליי..

אז תאחלו לי בהצלחה:)

קורלוש=]