השתיקות שלי עכשיו נהפכו למילות על נייר

למישהו יקר ורחוק כול כך...


אני אוהבת אותך בסתר בשקט בשקט בלי שאף אחד אחר ידע גם לא אתה..התאהבתי בך ככה לפתע ומאז הכול אחר כול דבר בחיי איבד משמעות ואתה הוא הכול ובעיקר האהבה הכי גדולה שהרגשתי וידעתי.


כשאני מביטה בעינייך אפילו הזמן לא מאיים יותר הכול כיאלו נעצר וזה אני ואתה ואהבה שלנו אתה תמיד במחשבותיי דמותך תמיד מול עייני ואתה כיאלו מסרב לעזוב את הלב שממזמן כבר התייאש.. ולכן כבר התרגל למצב הנורא הזה למצב בו אני אוהבת בשקט בלי שתבחין בלי שתדע ואילו אתה אחר לא מבינה האם אוהב או סתם מביט ואולי יש בליבך אהבה או שזה רק הראש שמדמיין..


כול כך הרבה פעמים אני מרגישה אותך פה בפנים אתה כול כך רחוק לא שייך לי ואילו ליבך מרגישה ששיך רק לי אתה עם אחרות רוקד מתנשק ואילו עינייך מביטות רק בי ואומרות לי אהבה .. אהבה שפוחדת להיות.


איזה חבל שאנו ככה בחרנו לחיות מתביישים לומר דברים שמרגישים אפילו שלום קשה לנו ולכן אני יודעת שלא משנה כמה אני יאהב זה לא יהיה כי ככה זה אבל אך עכשיו אני יכולה לסגת ככה לוותר למרות שאני יודעת שיש פה אהבה?...


אך אני לא יכולה להמשיך כך מבטים של אהבה בכול יום רק מבטים ולא יותר...הלב מוותר על הכאב הגעגוע מבפנים גובר והפחד לעזוב מתבגר ומאיים כי אני את האהבה אליך מוכחה לעזוב אילו הינו נפגשים בזמן אחר מקום אחר אולי אז אולי הכול היה יותר קל לשנינו..


זה עצוב לאהוב מישהו שלא אוהב בחזרה אך זה נורא לאהוב אחד את השני בלי יכולת לממש את האהבה שמרגישים והכול כי פוחדים כי שוכחים מעצמנו וחושבים על אחרים.. אני יותר לא יחזור גם אם כואב..


הגיע הזמן לומר שלום לאהבתי אליך , הפצע הזה שלעולם לא יגליד נשיקה שלא תהיה והזמן בשביל לשכוח.. הזכרונות שלא יחזרו שתיקות שלא ידברו מילים נעלמות בבכי חמים ומתוק כבר לא תגע בליבי יותר הגוף שלי היום מת בשביל אהבתך..


וכך לקפוץ לתת לחיים לקחת אותי עד שסוף סוף אגיע למקום בו לא כואב ואם יום אחד אמצא אותך זה יהיה כי הרוח לוקחת אותי