אהבה בסרט.

את הסיפור שלי חוויתי לפני מספר שנים.



הכל התחיל מהימים שהשכנים החדשים הגיעו, לא היה לי ממש מושג מי הם.

אף פעם לא התענינתי באף שכן חדש, או בכלל בשכנים בבניין.

ההייתי כבת 15 וחצי בכיתה י'.

אהבתי מטאל כבד, רוק, פאנק, כמובן שתמיד הייתי מגבירה את המוסיקה אף אחד מהשכנים לא
התלונן חוץ מבודדים שגם עזבו את הבניין.

ביום הראשון שהם הגיעו אחותי סיפרה לי על בחור חתיך שהוא אחד מהשכנים שלו, אבל לא
התייחסתי, ממתי בנים היו כאופציה מהחיים שלי, ולא לא הייתי אנטי כלפיהם, פשוט אף
אחד לא עניין אותי, כולם היו דומים, מטומטמים.



ביום שהם הגיעו שמעתי מטאל כבד [אני אפילו זוכרת את השיר]. כעבור מספר שניות דפקה
בדלת אישה כבת 45+ או -.

היא התלוננה על המוסיקה והכריחה אותי להחליש, הייתי דיי בהלם מהחוצפה אבל החוצפה
שלי הייתה כפליים משלה.

הענתי לבקשה שלה וכשהסתובבתי שמעתי מוסיקה רעשנית מהדלת של השכנים החדשים.

הייתי בהלם שהם עוד התלוננו עליי, חשבתי שהאישה עושה לי דווקא, כדי שארגיש מה זו
ההרגשה ה"לא נעימה הזאת כשמים מוסיקה מוגברת וכל הבניין שומע ומתחרפן.

אבל למרבה המזל, אם אפשר לקרוא לזה מזל, מי שפתח לי לא הייתה אותה אישה, זה היה
הבחור ההוא שאחותי דיברה עליו.

גימגמתי מעוצמת היופי שלו, האמת שהוא לא היה מהמם כלכך כמו שאני עושה ממנו, אבל
בהחלט הטעם שלי.

הוא הציג את עצמו ואני זוכרת את עצמי מובכת מכל שניה שהוא מסתכל עליי.

אחרי שסיימנו לשוחח רק עליו חשבתי.

הוא השיח את דעתי, הוא נכנס אליי לראש כמה ימים וחיכיתי שיבוא וידפוק לי בדלת ויציע
לי לצאת איתו.

אבל עברו יומיים ואף אחד. אחותי הציעה לי לגשת לדלת שלו ולדבר איתו שוב.



נכנסתי אל הדלת צלצלתי כמה פעמים ואף אחד לא ענה, כבר התייאשתי..

התחלתי ללחוץ על הידית והיא נפתחה, השאירו את הדלת פתוחה, כמו כל שאר השכנים
המטומטמים.

נכנסתי בחיוך לשאול עליו וראיתי בחורה איתו מתמזמזת בצורה פראית..

כבר הייתי בטוחה שיש לו מישהי ונאלצתי לוותר..

אני אספר בקצרה מה קרה מאז.

הוא הגיע אליי הבייתה והצטער, הוא סיפר לו שזו הייתה בכלל ידידה שהתנפלה עליו, הוא
הגיע מלוס אנג'לס אחרי 4 שנים..

נפגשנו בבי"ס והוא רשם לי את המספר טלפון שלו בפלאפון שלי וכל הערב הלבטתי אם
להתקשר או לא.

בסוף הוא השיג את הטלפון שלי והוא בעצמו התקשר..



הוא הציע לי לצאת איתו לסיבוב.. אז יצאתי, אחרי כלכך הרבה זמן שרציתי שיציע לי לצאת
איתו.

דיברנו על זה שלא תיארנו לעצמו שנלמד באותו בי"ס. ושהוא לא תיאר שאני רק בי' והוא
היה בי'ב..

הוא התחיל להסתכל עליי בצורה כזו שדיי מביכה בנות.. אז נאלצתי לעבור נושא, אני עד
היום זוכרת את המשפט הזה שלי ושלו.

אני:"אני יכולה למות מהסירחון פה"

הוא:"גם אני יכול למות, מהיופי שלך"..

התחלתי להסמיק כולי והלב שלי קפץ ופחדתי שהוא ירגיש את זה...

הוא הרים לי את הסנטר והתחיל לנשק אותי אחרי כמה דקות הפסקתי אותו והבאתי אותו
לגינה..

בגינה ישבנו ודיברנו ואחרי זה שוב התנשקנו.. הוא סיפר לי שהוא אף פעם לא אהב מישהי
מהמרעכות יחסים שהיו לו..

ולעומת זאת גם אני..

אחרי שהקשר בינינו התחזק גיליתי שאחיו זה הילד שאהב אותי עוד מימי היסודי..

לא חשבתי שזה יפריע..

היה ערב ששכבנו.. הפעם הראשונה שלי.. חשבתי שאני חייבת לנצל את ההזדמנות הזאת
א-י-ת-ו.

אחרי שחזרתי הבייתה מהלילה הזה אחותי צרחה עליי כשסיפרתי לה את זה והיא טענה שאני
אצטער על מה שעשיתי ושהוא ניצל אותי..

אחרי יום הוא התייחס אלייי נורא.. הוא פשוט דיבר עליי כמו בובה שקנה בחנות התשמש בה
וזרק לפח..

הרגשתי באמת מנוצלת.. הוא תמיד התחמק ממני בבי"ס במדרגות בבניין..

התקופה הכי נוראית שהייתה לי..

כתבתי לו מכתב שלא רציתי שיקבל.. אבל ורד, אחותי.. שלחה לו אותו..

הוא קרא את זה והגיע עליי והתנצל.. אבל כמובן לא סלחתי לו..

הוא סיפר לי שבאותו בוקר אחרי ששכבנו אחיו סיפר לו שסופסוף הוא יוכל לפגוש את
הבחורה שהוא מאוהב בה עוד מימי יסודי..

וזו הייתה אני.. והוא וויתר עליי בשבילו.. ועל הוויתור הזה לא סלחתי לו.

כי האהבה של אחיו כלפיי לא הייתה הדדית. וזה לא מצדיק שום דבר..

מאז הכרחתי את ההורים שלי לעבור דירה.. ועברנו כעבור חודש..

היום אני כבר בת 19 וחצי.. חיילת.. והוא כנראה בן 21 וחצי..

השארנו את הסיפור הזה מאחורינו והמשכנו לחיות.

אהבת נעורים שאי אפשר לשכוח.