זקוקה לך...

התרגלתי לסיטואציה שאתה חייב להיות ה"רוח" בחיי.


מישהו שאוכל לדבר איתו,להרגיש אותו קרוב אבל לא יותר מדי,


להסתכל על כל העולם רק לא לכיוון בו אתה נמצא,להביט על כל דבר רק בכדאי להיזכר בך,


להעריץ את העקרונות שבך,ולהתעלם מהחסרונות שלך,


לחשוב עליך בכל מקום,לא משנה מתי,ולמה....


לצחוק מהשטויות שאתה עושה, וכובש אותי יותר...


להיות איתך לזמן מה, ואז לברוח ממך או שאתה לפתע - נעלם.


לא חשבת פעם על שניסיתי להירגע כשאתה הלכת עם מישהי אחרת,אין לי שמץ של מושג עדיין מי זאת אבל..אתם החזקתם ידיים???(ומאיפה אני יודעת אם רק "הלכת" איתה..?!)


לא חשבת פעם על שניסיתי למחוק אותך מהייקום ולהתמקד במשהו אחר בחיים...למרות שזה לא שינה לי שום דבר?(וזה לא עזר במיוחד..!)


לא חשבת שאי פעם אתה תעלה על שפתיי חיוך גם כאשר אתה מכאיב לי מבפנים?(את זה בטח לא תבין.)


למה אני שואלת אם אני יודעת שהתשובה היא לא..פשוט וקל.


אך מה איתי?איך אוכל לחיות עם העובדה שאני אוכל להיות עם כל הבחורים שבעולם כשאני בעצם רוצה להיות רק איתך..?


אבל איתך זה פשוט לא...


 לא - אחד גדול.


ההרגשה חונקת,והדמעות רוצות להתפרץ...לאהוב אותך ולדעת שאתה לא שם לב...שאתה לא יודע על זה...


אני לא רוצה לדעת איך תקבל את מה שאני מרגישה כלפיך,איך תגיב,מה תגיד...


לחשוב שאני לא זקוקה לאף אחד חוץ מ...לך.