הכביש רטוב,מהגשם שירד במהירות ובקביעות,כמו קצב שקצת מזכיר את המילים שמהדהדות
בראש

" יותר מהר רעות,תמשיכי לרוץ,אל תתעייפי רעות לוי,תורידי את כל השומנים האלה,את
פרה,את שמנה.."

סיוון לא יודעת מה שהיא אומרת,היא משקרת ומשקרת ואני לא מבינה,היא אמורה להיות חברה
טובה

מה,היא לא רואה אני שמנה ?! ,נכון שאני שוקלת 40 קילו בסך-הכול,והיא אומרת שיחסית
לגובה שלי 1.65 ס"מ ,אני נראית דומה ל " אנורקסית" - אני לא יודעת מאיפה היא הביאה
את זה, זה מילה כ"כ מפחידה,וכ"כ רחוקה ממני,אבל אני רוצה להוריד,רוצה להוריד,רוצה
להוריד,צריכה להוריד,קדימה רעות,קדימה.



השמיים כבר התכהו,ירד החושך,והקור איתו.משהו שגרם לי לחוש יותר לבד.

אני,המחשבות המתסכלות,הרגליים העייפות,והשומן,סיימו את הקריירה להיום,הייעוד עכשיו
הוא השירותים

להקיא את כל מה שאכלתי היום,ואז להיכנס לישון,ולהתעורר לעוד יום זוועתי בחיים לא
מוגדרים.

אני חיה בחיים שהם לא חיים,בבית שהוא לא בית,בגוף שהוא לא גוף. ואם הוא בכל זאת
שלי,אז אני נותנת אותו במתנה.

כנראה שזה הוא גורלי,ואם לא שרונה ואבא,הייתי משנה גורל,בזה אני בטוחה .



משהו העיר אותי מהמחשבות והנמנום הקל,וזה לא היה עוד סיוט תמידי של אוכל שמנסה
לרדוף אחריי

"רעות,רעות" שמעתי קול קורא לי

רציתי להמשיך לישון,היום שעבר עליי הוא לא ממש יום שקל להמשיך ממנו הלאה,אבל לא
הייתה לי ממש ברירה

הקול החזק,שהיה נשמע צורם ביחד עם רעש הרוח החזקה,גרם לי לקום ביתר רצון.פתחתי את
החלון,

והוא עמד שם עטוף במעילים וביופי הזוהר שלו שלבטח חימם את לב הרוח,בדיוק כמו שהצליח
לחמם את שלי.

"מה אתה עושה פה זוהר ? " אמרתי וניסיתי להסתיר את ההתרגשות שעוד רגע קופצת אליו
דרך החלון,

שוברת את הרוח,ונוגעת בו הכי עמוק שאפשר.

"רדי רגע נסיכה קסומה,התגעגעתי "

"למה אתה כאן בקור,? מה אתה רוצה ממני זוהר?נמאס לי מזה"

" תפסיקי לבלבל את המוח,תרדי כבר,או שאת רוצה שאני אעלה?התגעגעתי למיטה שלך "

"לא לא לא,אני יורדת,רק רגע" אמרתי בנחישות,כל מה שלא רציתי לחשוב עליו הוא את זוהר
איתי במיטה,

ואח"כ לדמיין אותו במיטה עם מישהי אחרת..

אפשר היה לקרוא לצב מהיר, - לעומת הצעדים הקטנים שירדתי בהם את המדרגות, כ"כ
התגעגעתי אליו

ומצד שני,חלמתי על לא לראות אותו שוב לעולם,

"הוא לא יכול לאהוב אותי,אני שמנה,מכוערת,כ"כ מחרידה,והדבר האחרון שאת צריכה זה
להיפגע.." דקלמתי לעצמי.

הוא כבר חיכה לי בפתח הדלת בזרועות פתוחות :

"בואי אליי"

" לא רוצה,דיי "

הוא לא היסס,משך אותי בחוזקה ,עטף אותי בזרועות החסונות שלו,וחימם אותי בגופו
הגברי-חלומה של כל בחורה

"תגידי שלא התגעגעת אליי"

"אני שונאת אותך,אוף"

" ואני אוהב אותך,אוהב אותך כ"כ,תראי אותך,איך אפשר שלא?,מהממת שלי"

"תפסיק כבר,תפסיק,המילים שלך כבר לא עובדות עליי,זה נגמר,אתה בשבילי כבר כמו כולם"

הוא התקרב אלי,הביט לעיניי במבט חזק,ונשק לי קלות.

" ככה את מסכימה לנשק אותך את כל מי שאת שונאת? " אמר וצחקק

"אל תתבלבל,זה היה חד פעמי,אתה בסך הכול מושך קצת,אני זאת שמנצלת אותך " זרקתי
בציניות

" אני אוהב אותך"

"זוהר,למה אתה עושה את זה?,תסתכל עליי ותענה לי,מה יוצא לך מזה,בבקשה אל תשחק איתי"

אם הוא רק היה מתרכז בלהביט אלי ולחדור לתוכי ואל הרגש שלי,הוא היה רואה שאני צריכה
אותו,

שאני מייסרת את עצמי בכך שלא נענית לו,שכל מקור חפצי,זה הוא.

אבל הוא לא עשה את זה, הוא רק חיכה למצוא תשובה קולעת וברורה.

"רעותי,אני מצטער על כל מה שהיה,לו רק ידעת עד כמה,אני יודע שקשה לך להאמין בי שוב,

אבל בבקשה,תני לי הזדמנות אחת,אני זקוק לך,חבקי אותי רעותי,רק חבקי אותי.."

נותרתי חסרת מילים,לעולם לא ראיתי את זוהר שלי,כ"כ נואש,ורק חשבתי לעצמי...

הלוואי ויכולתי להאמין במילים שלו,

אני כ"כ צריכה מישהו שאוכל להישען עליו,שיוכל להגיד לי שהכול יהיה בסדר,

שאמא שלי תבריא,שתצא ממחלת הנרקומנים המשוועת נפש הזאת,ושאני אפחית ממשקלי,

שאני יהיה מקל,אוי..כמה שאני לפעמים מקנאה במקל מטאטא , בטח הוא מרגיש

כ"כ קל,דק,וחופשי...בלי דאגות,רק מנקה לכלוך של אנשים אחרים,הוא עצמו נקי מהכול.

" רעות את פה?" הקול של זוהר העיר אותי מהמחשבות

" המם,כן,מה אמרת?"

"אמרתי שאני צריך אותך"

"זוהר,אין לי יותר מה להגיד,מה שאתה בשבילי עכשיו,זה כבר לא מה שהיית פעם,אני לא
רוצה ממך כלום,אני עולה לישון,לילה טוב"



כבר לא יכולתי להירדם,הביקור של זוהר גרם לי לחשוב על כל מה שעברתי איתו,

על איך שפעם הייתי מאושרת,הוא היה האושר שלי,הוא גרם לי לשכוח את הכול,

חוץ מאת אבא,לא אהבתי,ולא היה אכפת לי מאף אחד,מלבד זוהר.

איך הוא יכל לעזוב ולנטוש אותי עם כל הרגש הזה ? , טוב נו, זאת לא כזאת שאלה קשה,

אני כ"כ שמנה,מי כבר יסתכל עליי," אבל אל תדאגי רעות,אל תדאגי, את עוד תהיי רזה,

ואת תכבשי אותו שוב, עכשיו הוא רק מרחם עלייך..."



________

הלילה בחוץ,היחיד שלא ריחם עליי,הסופות היו רועשות כאילו הן מוטרדות ,פגועות-ורוצות
להתנקם,בדבר הראשון שהן רואות,ואני לא מאשימה אותן.

כ"כ הייתי רוצה לדבר איתן,לפחות הן היחידות שלא אראה אותן שוב,ולא יוכלו לספר
לאיש,לפחות לא

למישהו שמכיר אותי,הרי הן נודדות ממקום למקום,כמו טועות בדרך,ולא זוכרות איזה ראש
של עץ ערפו בדרכן.

כ"כ רציתי לאמור את רגשותיי,למישהו,באיזה שהוא אופן,ודווקא עכשיו,סיוון בחופשה עם
החבר הנוצץ שלה,דווקא כשאני כ"כ צריכה אותה.

הדבר היחיד שידיי עשו כאילו מבלי לשאול אותי,זה לכתוב,להגיד את מה שכ"כ רציתי, ולא
היה בי האומץ.

_______

"זוהר,אהובי.

אתה יודע במה נזכרתי !? , באבן..יותר נכון בסלע..הגדול הזה..שאמרת לי..שבעוד 8 שנים
בערך..שאולי ייפרדו דרכינו,נשאיר שם מכתבים אחד לשני..כשאמרת את זה,זה ממש ריגש
אותי,ועכשיו - זה אפילו מצחיק אותי,צחוק מהול בכאב..כי אני יודעת,שגם אם אשאיר שם
אלפי מכתבים,לעולם לא תבוא לקחת אותם...למרות שאתה אומר ההפך,שאתה מתחרט על
הכול,שתקופה כ"כ ארוכה איתי..לא יכולה שלא להשאיר בך סימן,שאתה רוצה אותי באמת,שכל
מה שאתה עובר,זה מרגיש לך בלי סיפוק כי אתה בלעדיי...שאתה מרגיש לא חי,שאתה מרגיש
זקוק לי..שאם כבר אתה מפנה זמן במוח שלך להפסיק לחשוב עליי,אז אתה שר עליי...מספר
עליי,מחפש אותי..אבל אתה יודע מה ? קשה לי להאמין בך,נכון שאתה אומר שאתה לא מצפה
ממני להאמין בך שוב,רק לתת לך הזדמנות קטנה..כי כל בנאדם טועה לפעמים..ונכון
שכשאמרת לי את זה..המבט בעיניים שלך היה כ"כ אמיתי ונוגע,,ונכון שהוכחת לי שהכול
נגמר איתה..עם הרזה ההיא,..ונכון שאתה סובל,ואני יודעת כמה אתה סובל..כי מי מכיר
אותך יותר טוב ממני ?!ואל תחשוב שאני לא יודעת,בדבר אחד אני כן מאמינה לך...שאתה לא
יכול למצוא עם אף בחורה אחרת,או משהו אחר בחיים..שגורם לך להרגיש מסופק,וביטחון...
ואולי גרמתי לך להרגיש ככה,כי באמת האמנתי בך..למרות שלא הגיע לך .

שתדע...שכל התקופה הכ"כ ארוכה הזאת..לימדה אותי המון עליי ועלייך,וכל התקופה הזאת
עכשיו בלעדייך..הראתה לי שזה לא כמו שחשבתי,שאני כן מסוגלת להיות רזה כמוה,ולבסוף
גם להיות יפה כמוה,ואצליח שתחשק בי שוב....

אז נשאר לי משהו אחד להגיד לך....כל הזיכרונות ממך,תמיד יישארו שם..איפשהו באחד
התאים שלי במוח..שאתה כ"כ מעריץ.וכל האהבה אלייך,היא לעולם לא תעלם...והתשוקה
אלייך..תמיד תישאר בי..הרי איך לא..אתה הגבר שלי,הגבר הכי מושך שיכול להיות קיים..
אבל עם זאת, כל האכזבה ממך..תמיד תזכיר לי את הדמעות בגללך,והאמון בך..לעולם לא
יחזור להוות.ובחיים אני לא אחזור לסמוך עלייך...בחיים ! ומה שהכי כואב...שאני לעולם
לא אוכל עוד..להסתכל לך בעיניים ולאמור לך פעם אחרונה ואמיתית.." אני אוהבת אותך "
, ובגלל שאתה לעולם לא תקרא את ה"מכתב" הזה.. אני יכולה להגיד לך..ששיקרתי..ששיקרתי
כשעמדתי מולך בפעם האחרונה..ואמרתי לך " אני לא רוצה כלום ממך,אל תנשק אותי,אני
נגעלת ממך,תתרחק ממני,אני לא רוצה שום קשר איתך,אני אפילו לא רוצה לנסות להאמין
בך,וגם אם הייתי יודעת בוודאות שהפעם,אתה לא משקר,לא הייתי חוזרת להיות איתך,כי זה
נגמר,אני כבר לא אוהבת אותך."

________





תגיבו אם אתם רוצים את ההמשך..

:)