רציתי רק לומר...

מאז ומתמיד אני מרגישה משהו כלפיך משהו כול כך מיוחד וכול כך נפלא. אבל משהו שלא יכול להיות משהו שלא נועד להיות וזה כול כך נורא לדעת שמה שבלב חייב להיעלם.


אני מרגישה כול כך בודדה לא יכולה להפסיק להביט לחשוב איני יכולה למחוק את רגשותיי בין רגע זה חזק ממני ולכן אני נשברת מתייאשת...


אהובי כמה אותך אני אוהבת כשאני מביטה בעינייך הכול נעצר זה רק אני ואתה ואהבה הגדולה שלנו אבל איני יכולה להיות איתך כי אתה לא שלי באמת , אתה בלב קרוב אך המציאות היא שאתה יותר מידי רחוק יותר מידי...


בלי ללטף ולנשק אותך מרגישה אבודה יש לך אותי ואינך יודע אתה מתקשה להבחין ואני כבר מוותרת.. אני יודעת שלא משנה כמה שנים יחלפו הרגש כלפיך לעולם לא ימות.


אבל עכשיו הכול כבר נגמר כי מדמותך אני צריכה להיפרד לתמיד.. אני נזכרת בך וכול כך מאושרת עד שאני נזכרת איך יצאת מתוך חיי אני שוקעת, לנפשי אין עוד מוצא וכבר מאוחר כול כך.


היית כמו אור שמאיר לבי הייתה בעל משמעות רבה אבל עכשיו כול זה כול כך לא משנה ,גם אם תחזור אני לא ימתין לך עוד למרות שנותרה עוד תקווה והמון רצון עמוק בלב אני כבר הבנתי אינך יכול להיות בחיקי יותר...


אם יש משהו בו אני בטוחה זה שלעולם לא אשכח אותך את הרגעים הזכרונות אנצור לעד את הרגש כלפיך הכבה בדמעותיי אך לעולם לא אמחק מליבי...