אהבה ראשונה- אהבה שזוכרים

סיפור שקרה לפני מספר שנים.

הייתי אז ילדה.. באמת ילדה.. רק בת 13

סיפור על אהבה ראשונה.

היה זה בתקופה של המכביה [הופעה עולמית] שהשתתפתי בה.

הגעתי לסטודיו באחד הימים כדי לנסוע לחזרה והוא היה שם.

הכרנו, דיברנו, צחקנו... ישבנו יחד באוטובוס בנסיעה ואז ידעתי..

הוא האחד.

תקופת ה"ביחד" שלנו לא נמשכה הרבה אך גם התקופה הקצרה הזאת,

היתה התקופה הכי יפה בחיי.

שבועיים אחרי שהכרנו, לא התראינו ואחרי שבועיים נפגשנו במקרה.

התחלנו לדבר, הוא התוודה שהוא אוהב אותי, שזה היה קליק מפגישה ראשונה וזה חזק ממנו,
שהוא מוכן להפוך עולמות בשבילי.

אמרתי לו שכך גם אני מרגישה וכמה ימים אחרי, התחלנו לצאת.

הוא היה נוסע אלי כמעט כל יום, היינו יוצאים, מטיילים,צוחקים, מדברים, מספרים כל
אחד על חייו.

הרגשנו שרק אנחנו בעולם ואין אף אחד חוץ מאיתנו...

אהבנו...

לאט לאט הגיע תקופה שרציתי אחר.

נפרדתי ממנו אז בסך הכל לשבועיים.. השבועיים הכי קשות שיכלו להיות. חזרנו לא להרבה
ונפרדנו שוב ורק אז סיפרתי לו על הסיבה האמיתית.

אני רוצה אחר.

הוא נפגע, כעס, לא הבין למה אני עושה את זה.

רבנו...

כשרציתי לחזור, לנסות שוב בפעם האחרונה.. לתקן טעות.. היה מאוחר.

הוא מצא מישהי אחרת ואז הבנתי... איבדתי את האהבה הכי גדולה שלי.

עברו מאז מספר שנים, גדלנו, כל אחד הלך לדרכו.

לו היו הרבה בנות.. ולי היו הרבה בנים.. כיום אנחנו ידידים..

לומדים באותו בית ספר.. אך זה לא מה שגרם לי לשכוח.

עד היום אני זוכרת ואולי גם אוהבת אי שם עמוק בפנים גם אם אני לא מתוודה על זה
בקול.

כל לילה מידי יום אני יושבת וחוזרת כמה שנים אחורה לתקופה היפה שלנו פעם, על כמה
מטומטמת הייתי שנתתי לזה ללכת ככה..

לא שכחתי כלום.. לא את הנשיקה הראשונה שהוא בעצם היה הראשון, לא את האהבה הכ"כ
גדולה שהיתה בנינו ולא את הרגעים החמים והאוהבים שלהם זכינו.

זה משהו שלמדתי לחיים והטעות הזאת איתי עד היום.