אהבה ראשונה- אהבה שזוכרים

סיפור שקרה לפני מספר שנים



הייתי אז ילדה.. באמת ילדה.. רק בת 13..



סיפור על אהבה ראשונה.



היה זה בתקופה של המכביה [הופעה עולמית] שהשתתפתי בה.



הגעתי לסטודיו באחד הימים כדי לנסוע לחזרה והוא היה שם.



הכרנו, דיברנו, צחקנו, ישבנו יחד באוטובוס ואז ידעתי..

הוא האחד בשבילי..



ראיתי פה מסיפורים קודמים שכל האהבות הראשונות

נמשכו הרבה...



אצלנו אולי לא אך גם התקופה הקצרה הזאת, היתה

התקופה הכי יפה בחיי.



שבועיים לא התראינו ואחרי שבועיים נפגשנו במקרה.



התחלנו לדבר, הוא התוודה שהוא אוהב אותי, שזה היה קליק

מפגישה ראשונה וזה חזק ממנו, שהוא מוכן

להפוך עולמות בשבילי.



אמרתי לו שכך גם אני מרגישה וכמה ימים אחרי, התחלנו

לצאת.



הוא היה נוסע אלי כמעט כל יום, היינו יוצאים,

מטיילים, צוחקים, מדברים על הכל,

מספרים כל אחד על חייו.



הרגשנו שרק אנחנו בעולם ואין אף אחד מאיתנו..



אהבנו...



לאט לאט הגיעה תקופה שרציתי אחר.



נפרדתי ממנו אז בסך הכל לשבועיים, השבועיים הכי קשות

שיכלו להיות..



חזרנו לא להרבה ונפרדנו שוב ורק אז התוודתי לו על

הסיבה האמיתית.



הוא נפגע, כעס, לא הבין למה אני עושה את זה.



רבנו..



כשרציתי לחזור.. לנסות שוב בפעם האחרונה

היה מאוחר..



הוא מצא לעצמו מישהי אחרת ואז הבנתי.. איבדתי את

האהבה הכי גדולה שלי..



עברו מאז מספר שנים, גדלנו, כל אחד הלך לדרכו.



לו היו כמה וכמה חברות.. ולי היו הרבה בנים.. אבל זה לא

מה שגרם לי לשכוח.



עד היום אני זוכרת ואולי גם אוהבת אי שם עמוק בפנים גם אם אני

לא מתוודה על זה בקול..



כל לילה מידי יום אני יושבת וחוזרת כמה שנים אחורה על התקופה

היפה שלנו פעם, על כמה מטומטמת הייתי שנתתי לזה ללכת

ככה...



לא שכחתי כלום.. לא את הנשיקה הראשונה שהוא היה הראשון

בעצם, לא על האהבה הכ"כ גדולה שהיתה בנינו ולא על

הרגעים החמים והאוהבים שלהם זכינו..



זה משהו שלמדתי והטעות הזאת מלווה אותי עד היום.