אתה לא פה, זרועותייך לא מחבקות, אתה שם למעלה, והלב שבור לחתיכות חתיכות-עדי.

איך אוכל שוב להתבונן בעינייך מבלי לבכות?! איך אוכל להמשיך להסתובב ברחובות?! לחוש אהבה באוויר, ולבואך לקוות, אך בלי שתבוא, והדמעות עוד זולגות.

כולם מסביבי הולכים, זוגות זוגות, מאוהבים עד כלות הנשמה, וידיהם שלובות, ואתה לא פה, והזרועות לא מחבקות, אתה שם למעלה, והלב שבור לחתיכות, חתיכות.

איך אוכל שוב לחיות את חיי?! כל כך התרגלתי שאתה מוביל אותי בדרך, אוחז בידיי, התרגלתי לחום גופך, לחבק אותך ולהירדם איתך, בלי שום כוונה מיותרת, תמימות לשמה. פשוט לישון אחד לצד השני, ולהתבונן בך לפני שאתה מתעורר, לחבק אותך חזק חזק, לנשק, ועלייך לא לוותר. הייתי בטוחה שלעד תישאר לצידי, קראתי לך המלאך שלי, המלאך היחיד על פני כדור הארץ, אך גם אותו אלוקים לקח, אך למה?! על זה לעולם לו לא אסלח. היו לו כל כך הרבה מלאכים, ודווקא אותך הרחיק מליבי?! לא יודעת איך ימשכו מעכשיו החיים, אך יודעת שתמיד תישאר בזכרוני.