אהבה שכבו עינייה

המון זמן כבר עבר ושוב אני מוצאת את עצמי כותבת לך מכתב שמביע את אהבתי כאבי ושוב אותו המכתב ישאר בשבילי להזכיר לי את אהבתי אליך ואתה אינך תדע דבר לא תדע שבכול יום בשבילך כותבת מביעה את רגשותיי הכנים.


המבטים מאז כבר לא חזרו עינייך מאותו הרגע לא הביטו שוב ומאז הכול השתנה בתוכי משהו  נשאר קפוא לא מרגיש נשאר כאוב... עכשיו הכול אחרת אני רואה אותך בכול יום וכבר לא מרגישה שאתה שלי אני יודעת שאתה כבר רחוק אתה פשוט אחר...


נשארתי עם כול כך הרבה שאלות מחשבות שלא מרפות והלב שלי נעצב כול כך על העבר שנגמר ולא ישוב בחזרה.. האהבה שלנו התבטעה באמצעות עניינו שאמרו הכול במקומנו העיניים שלך לא שיקרו הם אמרו אהבה והיום זה שונה כול כך היום שאני מסתכלת בעינייך אין שוב דבר מיוחד אין סימן שנותן לי להרגיש אותך קרוב אלי.


האהבה שלך מתה בעוד שלי חייה ליבי דמם כשליבך שכח ואני מוצאת את עצמי שבורה פגועה כול כך אני כועסת מאשימה אותך אבל בתוך תוכי אני יודעת שאף אחד לא אשם זה קרה בלי שנרצה...


איך ממשיכים מפה הלוואי והייתי יודעת התרגלתי כול כך להביט בך ולהרגיש אהבה ועכשו שאני מביטה ולא מרגישה דבר זה פוגע בלב מזכיר לו שהכול כבר נגמר באהבה הזאת. הבטחתי לעצמי שלא אשוב לכתוב לך או להזכיר אותך אבל זה בלתי נמנע הלב רוצה להוציא הכול הרגשות כבר כמעט בחוץ ובתוך הלב נשאר מקום ריק מקום קר ופגוע...


השמיים יורדים אל חלוני המילים רחוקות והשתיקות נמשכות ימים חולפים בשקט מנוכר כך או כך אף פעם לא אקח אותך איתי כי מאוחר מידי את הדברים שקרו אשכח לאט רגש נשכח...


האהבה הזאת שברה אותי אבל יחד עם זה חיזקה אותי המון לימדה אותי להכיר את האהבה מקרוב את הרגש שאין כמותו... אולי זה המכתב האחרון אליך ואולי יבוא עוד אחד כך או כך אני יודעת עמוק בתוכי שהכול נגמר וזאת אהבתי אליך שהשאירה אותי באמצע הבדידות.