זה היה מזמן..אבל לא שכחתי..

זה היה בחנוכה..הכרתי אותך..זה התחיל במבטים..ואחר כך בחיוכים..מדיי פעם חיבוקים..וזהו..כי זה הדבר היחיד שיכולנו  לעשות..אני היית ילדה קטנה..קטנה ממך ב10 שנים..ואתה...אתה היית נשוי..הייתה לך טבעת על האצבע..אף פעם לא חשבתי שיהיה ביננו משהו וזו הייתה הסיבה שהרשתי לעצמי להסתובב איתך...לדבר איתך בטלפון..


וככה עבר שבוע והרגשתי שכאילו אנחנו מכירים שנים..היה לי ככ כיף איתך..ואז הגיעה הדממה..השקט והמבטים בעיניים שאי אפשר לא להבין..ניסית לנשק אותי..אך זזתי..כל כך פחדתי מזה..אבל המשיכה ביננו הייתה כל כך חזקה שאי אפשר היה להתחמק ממנה..התנשקנו..זו הייתה נשיקה מושלמת נראה כאילו שרק אני ואתה בעולם הזה..פתאום הייתה דממה מוחלטת אפשר היה לשמוע רק את הנשימות שלנו..יום לאחר מכן כל הסיפור ביננו התפוצץ..אשתך גילתה..ההורים שלי גילו....מאז עברה שנה ולא שמענו ולא ראינו אחד את השני עוד..עד שפגשתי אותך במקרה עם התינוק שלך..הסתכלנו המומים אחד על השני...בלי לומר דבר..ואז..זהו נעלמנו אחד לשני מהעיניים..לתמיד..כעבור כמה זמן שכבר לא יכולתי יותר באתי לחייג את המספר שלך..הטלפון חייג..אבל שניה לפני שענית..ניתקתי...יום לאחר מכן..נרצחת..אין לך מושג כמה אני מצטערת שלא דיברנו..!!!


הלוואי והיית יודע כמה אתה חשוב לי וכמה שלא שכחתי אותך..אני מתגעגעת...