בינתיים אין שם

בר: בואי אני אסיע אותך לבצפר רוצה?

אני: וואי תודה ..רק אתה יכול להזדרז כי אין לי את כל הזמן שבעולם.

שיואו אני כל כך מטומטמת קלטו מה אני אומרת בכלל למשמנסה לעזור לי חחח

בר: אוקיי אוקיי.

אני: הסתכלתי עליו מסמיקה...סורי ..

בר: אין זמן לסורי בואי את כבר מאחרת לבצפר.

כמובן שלבצפר לא הגעתי בסופו של דבר...למה?

עוד מעט תידעו....



--------------------------------------------------------



לבצפר לא הגעתי כי בר החליט לעשות תאונה על אמת...

יעני זה בצחוק כה הוא לא באמת החליט לעשות תאונה זה פשוט קרה..בספונטניות שכזאתי..
=P

למזלנו לא ממש ניפגענו רק כמה שריטות וחבולות...אבל בסופו של דבר יצאנו מזה בשלום.
הגענו לבית החולים עשו לנו בדיקות בינתיים הרופאים התקשרו להודיע להורים שלי
ולקרובים שלו. תוך דקה אני אומרת לכם..תוך שישים שניות אתם רואים אמא שלי כבר רצה
אלי כמו משוגעת וצועקת כאילו שאין אף אחד בעולם מלבדה ואף אחד לא שומע כלום...

מוררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר (מזכיר לכם משו? - ככה היא
מעירה אותי בבקרים)

מורוש מאמי שלי את בסדר? קרה לך משו? איחך את מרגישה? איך זה קרה? ברר

אני: אמא חכי לי פה שניה ....אהה כן אני לא הולכת לשום בצפר..! קבעתי לה עובדה.

ניגשתי לאחת האחיות שם ושאלתי איפה בר.

היא אמרה לי שהוא נמצא בחדר מספר 213 שם איזה רופא בודק אם קרה לו משו.

הלכתי לחדר 213 והוא ישב שם על המיטה ..הוא היה לבד.

ניכנסתי לחדר הוא ראה אותי וחייך במבוכה..

בר: הי..שמעי אני מצטע...

אני: לא נתתי לו לסיים משפט ואמרתי..אל תגיד את זה אפילו זה בסדר העיקר ששנינו
יצאנו בחתיכה אחת וקרצתי לו. חוץ מזה זאת לא אשמתך שדווקא היום לא שמת לב לעמוד
הגדול והענק שעמד באמצע הכביש.



בר: תודה את ממש משפרת את הרגשתי... וגיחך קלות.

אני: חח מצטערת...אבל בכל זאת תודה שניסית להביא לבצפר.

בר: יפה אמרת..ניסיתי..חחח

אני: לא נורא אני אלך מחר. חח אבל מה ככה אתה מרגיש טוב מה הרופא אמר?

בר: וואלה אני בסדר גמור לא קרה לי כלום.

אני: וואי מעולה..טוב אני צריכה ללכת למה אמא שלי תחנוק אותי עכשיו.

בר: אוקי..רק ..אממ יש לך אולי מספר פלאפון אייסיקיו

לתת לי ..וחייך תחיוך הכובש שלו באותךו רגע ראיתי איזה יפה הוא .

שיער שחור קצת עיניים תכולות עמוקות כאלה משו סוף אך חמוד שכזה חיחי גוף..פ'יי שלא
נדבר בכלל על הגוף שלו.. והחיוך שלו 1000000$

אני: בטח..יש לך איפה לרשום..הוא נתן לי עת ורשמתי לו תמספר פלא ואייסי על היד שלו
.

טוב אז נדבר..צ'או נתתי לו נשיקה בלחי והלכתי לאמא שלי כפרה עלייה השחקנית הזאת. מה
הייתי עושה בלעדייה...אהה אני יודעת יושנת עד 4 בצהריים ועושה מה שבא לי קיצר..חח



סורי שזה לא מותח וקצר פשוט ממש אין לי זמן זה כולה תחילת שנה אבל אין לי שביתה =
ואני עמוסה במחנים אז סילחו לי עם הסיפור מתעקב.

נ.ב אני אשמח אם תמציאו שם לסיפור. =]