אתם חייבים להיכנס!!!!!!!!!1 בבקשה!!!!!!!!! זה ממש חשוב לי...פליז תגיבו....

ילד יפה שלי, מה כותבים בכזה מכתב איני יודעת, בדרך כלל הייתי באה אלייך כדי שתלמד אותי, ילד חכם שלי. אבל אתה לא כאן כדי לעזור, ולשתף אותך במחשבותיי כבר איני יכולה, לא רוצה להכביד עליי, אך להמשיך להסתיר ממך דברים פשוט איני יכולה.

ילד מתוק שלי, תמיד היית פה בשבילי, אך איני יכולה לבקש שתמשיך להיות. זו בקשה גדולה מידי, שאיני יכולה לדרוש, לא אחרי כל מה שעברנו. אולי תעלב מהמכתב הזה, הרי תמיד אמרת שנישאר יחד לא משנה מה יקרה, אבל זה לא כך, ושנינו יודעים את זה. כמה שזה כואב, לכל דבר יש סוף, בצורה כזו או אחרת. ילד פשוש שלי, אני כבר מכירה אותך כל כך טוב, שאני יודעת מה המחשבה שעולה לך בראש, הרי תמיד הזכרת לי שלכל דבר יש סוף, חוץ מלאהבה שלנו, שתימשך לנצח, גם לאחר המוות. ואני תמיד שתקתי, וגם אם תגיד "שתיקה שווה הסכמה" גם פה אינני מסכימה איתך, כי הנה, מגיע הסוף, הסוף שלי, אני שוכבת פה, במיטת בית החולים, עם הדף והעט, והדקות הספורות שנשארו לי לחיות, ומי יודע, אולי פה יפסק המכתב, אולי אני אמות בשניות ספורות אלו. אז אם כן, לפני שאכתוב את ההמשך, תמיד תזכור כמה שאהבתי אותך, וגם למעלה, אשאר שלך. ותצטרך להבטיח לי שלא תחכה לי, ולא תהיה עצוב, כי לא בוכים על מי שמת, יהיה לי יותר טוב למעלה. אני תמיד אשמור עלייך, ואף פעם לא אשכח אותך, תמיד תהיה האחד שהחזיק לי את היד שהייתי עצובה, וגם שמחה. שעמד לצידי בטוב וברע. שיכולתי לשתף אותו בהכל, שנישק אותי בכזה כוח, אך מצד שני בכזה רגש, ועדינות וחמימות יוצאת דופן. תמיד תהיה האחד שאהבתי יותר מכל, ושלעד אוהב. אך כמו שכבר אמרתי, הגיע הסוף שלי, והגיע זמני ללכת, אז אסיים פה את המכתב, כדי שאוכל לסיים אותו יפה, ונשמה שלי, אם יפסק המכתב עוד לפני שאכתוב את המילה "ביי" תסלח לי, כמו שאתה תמיד סולח, אחרי המילים הקשות שאני אומרת לך. אתה אומר שאתה לא יכול לראות את הדמעות זולגות מעיניי, אך זאת לא הסיבה שאתה כל פעם מחדש אוהבת, אני באמת מאמינה, שכמה שאי אפשר לתאר את מידת האהבה שלנו, אתה מרגיש אותה, וכך גם אני. אז לנצח ילד יפה שלי, ילד, שכנראה כבר לא כל כך ילד, ילד-שכל החיים לפניו. ורק אתמול נפגשנו עם מדי הצבא. ילד, שיעבור בלעדיי את הצבא, האוניברסיטה, החתונה וגידול הילדים. ילד שאיתו הלכו גם כל חלומותיי, ילד...