לאהובי שלי

זה נגמר....


היינו ביחד שנה מקסימה..השניה הכי הכי בחיי....בכל מערכות היחסים שהיו לי- זו היתה המערכת הכי מדהימה...הכי שווה...עם האהבה הכי טהורה והכי מושלמת--- הרגשתי שמצאתי את האחד בשבילי....היית כמו החצי השני שלי.. שמשלים אותי.....


בהתחלה שכנעת אותי רבות לצאת איתך רק לפגישה....אמרת שפער הגילים כשאני גדולה ממך ב- 5 שנים אינו משנה...ושננסה...ידעתי שאם אגיד "כן" לפגישה הראשונה....כדור השלג רק יתגלגל....ואכן עברנו לגור יחד אחרי 3 חדשים......ההרמוניה..השלמות..והאהבה רק גברה וגברה.......


מעכת היחסים שהיתה בינינו היתה כה מושלמת..שפשוט לא האמנתי שאותך בחיי מצאתי....


וגם לרגע לא חשבתי שאחרי כלכך הרבה שנים לבד..שמצאתי אותך---ואפילו שאתה יותר צעיר..שיש סיכוי הקל שבקלים שזה ייגמר....


כולם שהביטו עלינו אמרו זהו "זיווג משמים"- פשוט מושלם...וכך גם הרגשנו- שבאמת בורכנו..


אבל רגע השיחה הגיעה ותאום ציפיות לעתיד- ניפץ הכל באותה השיחה...ראינו שלעתיד התוכניות שלנו לא נפגשות באותה נקודת הזמן..אני כבר עברתי את גיל ה- 30 ומוכנה להביא איתך ילדים....ואתה רק בגיל 26 ועדיין לא מוכן להיות אבא..... או אפילו להתחתן....


ואפילו שהייתי מוכנה להתפשר ולחכות עוד שנתיים---אתה אמרת שזה ממש לא מתקרב....שעדיין את עצמך לא ממש הגשמת...ללא משרה קבועה...או תואר בלימודים אפילו אין לך..אז בכלל אי אפשר לחשוב על הצעד הבא...אפילו שאני היא האשה של חייך.....אבל ברגע זה אי אפשר להמשיך הלאה...ולכן לטובתי האישית - כי לך אין מה להפסיד אם נמשיך..כדאי שנפרד ..כי למעשה אין פה עתיד.....


הרבה דמעות מאותו רגע נשפכו.....לא האמנתי שאפשר לבכות - וכי הדמעות מעצמן הן זולגות..


ועכשין - שבוע בדיוק בלעדיך..גרה לי בדירה הקטנה ששכרתי לי לבדי....בכל ערב עדיין אני בוכה...


מחפשת את הצד שלך במיטה....נזכרת בך..... במגע שלך...


ועדיין מדברת איתך בטלפון כי הרצון לשתף ולספר בכל דבר שקורה עדיין קיים....


קשה לי להאמין שזה נגמר.....


מי יכול לדעת מה יהיה נכון???


מותר לי להמשיך לקוות נכון??


 


אני אוהבת אותך כלכך שזה כואב....


מתגעגעת אלייך שזה פשוט ...כואב...


אהוב שלי--האם יש סיכוי שאליי תחזור והפעם....לעולמים??