בינתיים אין שם

מור??

מורוש??

מווריייקיי??...תקומי כבר 7 את תאחרי לבצפר..



מור?

מוררררררררררר????? קיבינימט תקומי כבר 7 ואת תאחרי כבר על היום הראשון בבצפר.



כן כן ככה אמא שלי מעירה אותי.



אני: קמתי קמתי...

כמובן שהמשכתי לישון.



אחרי חצי שעה אמא שלי נכנסת לחדר ורואה אותי ישנה.

אמא: מוררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר

אני כתגובה נבהלתי ו..נפלתי מהמיטה קיבלתי מכה בטוכעס.

אני: נו רואה אמא כבר קמתי.

חוצ מזה מה השעה כבר?

אמא: מור אל תשחקי איתי במשחקים שלך כשאני אומרת לך לקום את כמה כבר 7:30 ועוד 20
דקות את צריכה להיות בבצפר ואני לא יודעת איך את עומדת להספיק להגיע בזמן כי אני לא
מתכוונת להסיע אני הולכת לעבודה אז שלום לך.



אוףף האמא הזאת.!!! =



-------------------------------

טוב אז קצת עלי

אני מור בת 15 עולה לי'

מא שלי יעל אמא הכי בעולם אבל מה צעקנית שזה מפחיד =0

יש לי חבר בשם יאיר בן 17 כיתה יב' אחד החתיכים בבצפר

שירן חברה הכי טובה שלי פשוט הורסת שיער שחור גלי עיניים ירוקות חתוליות כאלה גוף
פצצה תאמת- הייתי עושה אותה (חח סתםםם =P)

ועומרי הידיד הכי טוב שלי אח בנשמה הוא לא הכי יפה בעולם אבל גם הוא נראה מדהים
חיחי



טוב נחזור לסיפור

------------------------------



קמתי מהר התלבשתי הסתרקתי הכנתי תטיק ובאתי לצאת החוצה.

פאקקקקקקק.

שמתם לב ששכחתי לעשות משו?



אז כן שכחתי לשטוף פנים ולצחצח שיניים.



יופי באמת מור על היום הראשון את רוצה לבוא מסריחה אמרתי לעצמי.

מהר הלכתי צחצחתי שיניים שטפתי פנים ואם כבר אני במקלחת אז התאפרתי גם שמתי עיפרון
שחור מסקרה וקצת מייק אפ.



הסתכלתי בשעון של הפלא וראיתי שהשעה עשרה ל8.

ניכנסתי בפאניקה והבצפר נמצא במרחק של 15-20 דק' ממני.

התחלתי לרוץ כמו משוגעת בדרך התיק שלי נפתח וכל מה שהיה בו נפל.

פאקקקקקקקק.

פעם שני שהכל מתפקשש לי מה יהיה???!!

התחלתי לאסוף הכל שמתי תתיק על הגב ובאתי לחצות ת'כביש כי הבצפר נמצא בצד השני של
הרחוב.

אוקיי אני לא יודעת אם שמתם לב אבל אני שלומיאלית שחבל"ז

שלא נדבר על פאדחנית .

אז כל דבר שאני עושה או לא עושה אומרת או לא אומרת תמיד צוחקים עלי.

בדיוק הייתי בקטע שאני עוברת תכביש נכון?<<

אז ככה באתי לעבור תכביש הסתכלתי שמאלה..הסתכלתי ימינה..ושוב שמאלה ושוב ימינה אחרי
שהייתי בטוחה שכבר 100% אין שום מכונית שרוצה לדרוס אותי התחלתי לעבןר תכביש וכמו
חוק מרפי באה מכונית בכל המהירות שלה נראה לי היא טסה על מהירות15 קמ"ש חח סתם נראה
לי היא נסעה במהירות 30000 קמ"ש לא הספקתי לחזור למדרכה ובווווווםםםםםםםםםםםםםםםםם!
(מה קרה נבהלתם?? חח)

לא לא לא דרסו אותי...רק כמעט.

המכונית נעצרה ממש מילמטר ממני.

אם הייתם רואים אותי איך שנראיתי באותה שניה הייתם על הריצפה.

נהייתי לבנה כמו סיד והעיניים שלי יצאו מחורייהן.

נראה לי שנכנסתי להלם כי לא יכלותי לזוז מהמקום הרגליים שלי פשוט קפאו.

מהאוטו יצא בחור אחד שנהג שאל אם הכל בסדר אבל לא יכולתי לענות לו כי הייתי בהלם
טוטאלי.

הוא התחיל לנער אותי חזק שאני אצא מההלם.

אחרי 5 דקות התעששתי ובאתי ביציאה הכי לא צפויה אבל אכן אופיינית לי :

אוו שלום מי אתה?

הבחור הסתכל עלי בפרצוף עקום: את..מה..את..תגידי הכל בסדר איתך? את מרגישה טוב? קרה
לך משו?

אני: איבדתי אותך באת..מה...את..

הבחור: נעים מאוד אני בר.

אני: נעים מאוד אני מור דהן. =)

אממ אתה יודע במקרה מה השעה?

בר: עכשיו 8 בדיוק.

אני: אהה..תודה..רגע מהההההההההה????????.

פאקקקקקקקקקקקקק

בר: מה קרה??? שאל מבוהל

אני: אני..בצפר...שמונה....פאאקקקקקקק אני איחרתי לבצפר.

בר: בואי אני אסיע אותך לבצפר רוצה?

אני: וואי תודה ..רק אתה יכול להזדרז כי אין לי את כל הזמן שבעולם.

שיואו אני כל כך מטומטמת קלטו מה אני אומרת בכלל למשמנסה לעזור לי חחח

בר: אוקיי אוקיי.

אני: הסתכלתי עליו מסמיקה...סורי ..

בר: אין זמן לסורי בואי את כבר מאחרת לבצפר.

כמובן שלבצפר לא הגעתי בסופו של דבר...למה?

עוד מעט תידעו





אהבתם להמשיך???

אם אתם רוצים אתם גם יכולים להמציא שם לסיפור..בלי קשר לתוכן שיהיה בו