ה-7 בדצמבר 2005

גם אם זה נגמר בכאב,


עדיין לא ניתן לעצור את הלב,


שרוצה להמשיך ולפעום


עכשיו יותר מתמיד, יותר מבכל יום.


כמו ברק שאל הלב פורץ,


וכל רגע הוא עומד להתפוצץ.


אם היית כאן איתי,


היינו סופרים את קמטי הזמן.......


אין מספיק מקום,


ונאגרו המון תחושות,


לא יודע מאיפה להתחיל


ולא רוצה שיהיו עוד טעויות.


 


לא יודע למה זה צריך ללכת בדרך הקשה,


ולא מבין למה אני ממשיך לטוות אלפי קורים של אהבה.


טיפות של גשם על לחיי זולגות,


ועם דמעות מלוחות הן מתערבבות.


יום עובר, חודש חודשיים,


ורק אותך רואה כשאני עוצם את העיניים.


לא רוצה להרגיש יותר עצבות,


רק שכבר תושיטי לי יד


ותשחררי אותי מהבדידות.


יואב.