הקיץץץץץץץץץץץ-פרק 25

הגעתי למסקנה כבר מתחילת הקשר עם אדיר שהוא אהבת חיי לנצח.

חיכינו ליום החצי שנה שלנו בקוצר רוח,תמיד היינו מדברים על זה ומתפללים שיגיע
כבר.ולא עבר הרבה זמן וזה הגיע.

כמה ימים לפני היום המיוחד הגיע חג פורים שבו כמובן בבתי הספר יש קרנבלים וחגיגות
של אנשים וילדים שמחליטים ליום אחד להתחפש.השנה החלטתי לא להתחפש-תכננתי מיד אחרי
שהותי בבית הספר לסוע לעיר עם חברה ולקנות מתנה לאדיר לחצי שנה שלנו ביחד.

בבית הספר ראיתי הרבה זוגות שהתחפשו ביחד,לזוג חתולים,לזוג שפנים

לכל מיני דברים מקוריים וצבעוניים שמעולם לא חשבתי עליהם.

ליבי נחמץ כשראיתי זוגות מאושרים הולכים ביחד וידעתי שהנסיך שלי עכשיו צריך לעבוד
במקום להיות איתי פה כמו שחלמתי,להסתובב מחופשת איתו מול כולם,להשוויץ בחבר המדהים
שלי ולהנות יחד איתו.

ישבתי עם חברות בקפיטריה וחשבתי עליו."שלחי לו הודעה".אמרה סיגלית כשראתה אותי
שקועה במחשבות עליו."צודקת".חייכתי וכבר התחלתי להקליד.

"נסיך שלי אתה כל כך חסר לי פה,הלוואי והיינו ביחד עכשיו אני אוהבת
אותך".ושלחתי.בנתיים ניחמתי את עצמי ואמרתי שיש לי עוד שנתיים שבהם תהיה לי הזדמנות
להראות לו איפה אני לומדת."כמה זמן אתם ביחד?".שאלה חברה של סיגלית."בעוד יומיים
נהיה חצי שנה".אמרתי בגאווה."אתם עושים משהו?".שאלה."מתנות?".התבלבלתי."כן,את קונה
לו משהו?".שאלה שוב.

"כן,חשבתי על ערכת חמשת החושים-והיום אני אסע לעיר עם סיגלית ונראה מה אפשר לקנות
לכל אחד מהדברים".חייכתי והתגאתי ברעיון."בהצלחה".איחלה וקמה לשתות.

לפתע קיבלתי הודעה."זה מאדיר".התרגשתי ובדקתי מיד."מה לעשות נסיכה שלי,צריכים לעבוד
כדי שבעזרת השם יהיה לנו כסף להקים משפחה משלנו".קראתי וליבי הלם.איזה מדהים
הוא-מתכנן את עתידנו המשותף ביחד.

החלום שלי זה לבנות איתו עתיד."מה הוא כתב?".שאלו כולן."שהוא היה רוצה להיות פה אך
צריך לעבוד".עניתי והן הנידו בראשן.

לקראת שעת הצהריים ירדתי בתחנה בעיר יחד עם סיגלית שהייתה מחופשת לפרפר לבן ובגלל
זה גם לא הפסיקו להתחיל איתה."לא מפסיקים להתחיל איתך".הקנטתי אותה."טוב מאוד אולי
אכיר מישהו".אמרה וליבי נחמץ."יש לך חבר".עניתי מצפה שהיא תגיד שהיא סתם צחקה."נו
אז מה אני רק מכירה זה לא שאעשה משהו שאני לא צריכה".אמרה ואני חשבתי מה אם זה היה
הפוך בחיים לא הייתי מדברת ככה-אני מאוד שמרנית מאז שאני עם אדיר.וטוב שכך.

הגענו לקניון ושם מצאנו חנות של קטורות ונרות ריחניים."מה את אומרת על זה?".שאלתי
את סיגלית והצבעתי על בקבוקון ממולא בנוזל ריחני עם מקלון מקץ בפנים."זה מפיץ ריח
מדליק כזה יש את זה לאחותי".התהלבה.

"איזה ריח לקחת?".התייעצתי."משהו טוב".ענתה.לפתע ראיתי בקבוקון בריח וניל פצ'ולי
ולבנדר."את זה-זה בריח קרם הגוף שלי".התלהבתי וניגשתי לקופה."מה רצית לחוש
המישוש?".שאלה סיגלית והצביעה על מגוון של כריות נעימות שהיו על
המדף."שנייה".עיכבתי את המוכרת וניגשתי אל המדף העמוס.

צדה את עיניי כרית בצורת לב בצבע ורוד עם הכיתוב"חבק אותי".באנגלית.נגעתי בכרית ולא
היה בה סתם צמר גפן אלא כדורים קטנים נעימים כאלה שנעים לחבק."גם את זה".הגשתי
למוכרת ויצאתי משם עם שתי שקיות.

"מה עוד חסר לך?".שאלה סיגלית והתחלתי לפרט לה.

לקראת הערב חזרתי הבייתה והתחלתי להכין את מה שהיה לי חסר.

כעבור יומיים,התרגשתי כל כך שהיה קשה לי להירדם-זה היה עדיין חופש פורים,קמתי בבוקר
והתחלתי לסדר את הבית במהירות-יודעת שאדיר יגיע עוד
מעט.התקלחתי,התלבשתי,התבשמתי,התאפרתי וניגשתי להכין מהר את הקינוח לחוש הטעם-עוגת
בסקוויטים.כשסיימתי לצפות את השכבה האחרונה עשיתי חיתוך של לב ורשמתי את
שמותינו.הכנסתי את העוגה למקרר ומיהרתי לחדרי לסדר את הכל.ניפחתי 6 בלונים לבנים
ורשמתי על כל אחד מהם מילה שתרכיב משפט כזה:"בלון אחד לכל חודש מאושר איתך".הנחתי
אותם בעדינות על המיטה וסידרתי את המתנות על השולחן בחדרי.

הצצתי בחלון במשך כמה דקות ואז ראיתי אותו,הדור כולו מחזיק בידו שקית ענקית פוסע
בתוך השביל אל ביתי,הלב שלי איים לפרוץ מהחולצה וכבר חיכיתי לראות אותו............