פשוט כואב לי...:(

כשהכרנו לא חשבתי שזה יהיה אפשרי להיתקרב אלייך, ניראית לי אחד מאלה שלוקחים
מרחק מכולם ולא הבנתי למה.. התחלנו להכיר, התעניינו אחד בשני מאוד. התגלה לי שאתה
מבוגר ממני ב-5 שנים, לא הפריע לי.. אבל טרגדיה ורגעים נורא קשים בחיים שלך, היית
אמור להיתחתן והיא נהרגה בתאונת דרכים קשה, תאונת דרכים יומיים ליפני החתונה.. זה
לא קל בכלל! התחלנו להכיר פרק זמן יחסית קצר אחרי שזה קרה, לא ויתרתי, ראיתי שאתה
צריך אותי, ואני הייתי צריכה אותך! התחלנו לצאת, והיה לנו ממש כיף ביחד, ההבנה,
הכבוד, היחסים, הצחוקים, העצב, החיוכים, הבילויים.. נהנו מאוד אחד עם השני, היה
מוסכם על שנינו שלא יתערבבו פה רגשות. לא שלטנו בזה..וכן התחילו הרגשות. חשבתי שאתה
מרגיש כמוני, שטוב לך, שאתה נהנה ואולי נצליח להיתגבר על הכל ביחד! אבל כיראה טעיתי
היינו ביחד כמעט חצי שנה, ופיתאום אמרת שאתה לא מסוגל יותר, שאתה מרגש אגואיסט כי
אתה לא יודע מה אתה רוצה מעצמך, שאתה מבולבל, אתה מפחד, ואתה לא רוצה להשלות אותי
מעבר למה שקיים בינינו.. ועכשיו אנחנו לא ביחד עודZ! אני יודעת שקשה לך, אם הכל, גם
לי קשה אז אני לא מבינה למה?! סך הכל היה לנו טוב ביחד, ואולי זה היה מתתפת למשהו
ממש ממש רציני?! אני רציתי להיות איתך.. ועדיין רוצה.. כואב לי ורע לי מאוד, אבל
אני לא יכולה לעשות כלום, אני אמורה להיות זאת שמבינה ולא להיפגע, אבל כן אני כן
ניפגעתי ומאוד! אני מרגישה חסרת אונים........ אני חייבת תגובה בבקשה תעזרו לי מה
לעשות!!!