הכאב שבאהבה/ Adi

אתה אמנם לא קורא אבל אני עדיין מרגישה את הצורך לכתוב לך את מה שאני מרגישה. אז עכשיו אנחנו כבר קצת מדבריף היי בכל בוקר אבל זה כלום... השנה הזו קצרה מדיי ואני יודעת שאין לי זמן. אני כותבת עלייך שירים ובכל זאת מוצאת את עצמי אבודה איפשהו במחשבות שלי, ברגשות שלי, בך. ויודעת שאין סיכוי אבל בכל זאת מנסה להגיע אלייך, לדבר איתך, להכיר אותך ולנסות לגרום לך לאהוב אותי בחזרה.


אתה יודע, אני מאוד מבולבלת. בכל בוקר מחדש כשאנחנו מתראים ומדברים אתה מחייך כאילו ראית ודיברת עם אהבת חייך ובטקס רבין לא הורדת ממני את עינייך ואפילו לרגע אחד אבל מצד שני אתה לא מתחבר לאי סי, אתה לא כ"כ מפתח איתי שיחה ולא מראה שום סימן של עניין בי. אז תגיד לי, מה אני אמורה לחשוב? שאתה אוהב אותי? שאתה סתם מחייך כי אתה מתבייש? אולי מתפדח? מיליון שאלות רצות בראשי כבר כ"כ הרבה זמן ואנני מסוכלת למצוא את התשובות שלהן ולמרות שלפעמים נדמה לי שהנה גיליתי את התשובה, אתה לא אוהב אותי, לפתע אתה מסתגל מחייף ואז שוב עולה השאלה. אתה חייב לעזור לי ולהגיד לי מה אתה מרגיש. מה יש בראשך, מה יש בליבך?


אתה יודע, everytime I look into your eyes you make me love you, והייתי כ"כ רוצה שזה יהיה הדדי, שתרגיש כמו ותבוא ותגיד. בחיי שאני לא יודעת איך הצלחת לעשות את זה אבל גרמת לי להתאהב בך ולהתאהב חזק אבל למה? למה התאהבתי דווקא בך שאתה לא אוהב אותי בחזרה, שאתה לא מאוהב בי? למה אני צריכה להיות מאוהבת, לסבול, במי שבחיים לא יהיה בינינו כלום? הלוואי וידעתי, הלוואי ויכולתי לשנות, אולי לגרום לך לראות.


מלאך שלי, מה עוד אני יכולה להגיד לך? אני אוהבת אותך ואין לי מילים אפילו לתאר לך כמה אני אוהבת. וכ"כ הייתי רוצה שתקרא את זה ותבין עד כמה אני רוצה אותך. ילד אתה החיים שלי! אני לא יודעת למה אבל יש בי את הרצון הזה לבדוק אותך, לעשות דברים ולראות אם אתה מקנא, אם בכלל אכפת לך... כנראה שזה יוכיח לי אם אתה אוהב או לא.


יש לי מיליון דברים להגיד לך ואני פשוט לא יודעת איך והרי שזה לא כ"כ משנה כי מימלא לא תקרא. רוצה שתבוא ותגיד לי מה לעשות, מה להגיד. רוצה שתספר לי איך ליבך מרגיש. אני אוהבת אותך ואמשיך עוד לאהוב.


 


שלך גם אם אתה לא יודע...