חדרת בי עמוק

תמיד כששמעתי את שמך, חיוך עלה על פניי.
הרגשתי איך הפרפרים מתרוצצים לי בבטן ולא נותנים לי מנוח.
כשהייתי נמצאת איתך ליבי היה פועם בחוזקה,
כששפתיך היו נושקות לי, הייתי מרגישה איך אהבתך מכסה אותי.
כשהידיים שלך היו נוגעות בי הייתי מרגישה את חום גופך עובר אליי,
איך נשמתי חושקת רק בך...
כשהיית אומר מילים יפות, הם היו חודרות בי כל כך עמוק והיו גורמות לי לחייך.
תמיד הצתיירת בעיני כאדם אוהב, ישר ונאמן.
אבל עכשיו זמנים השתנו.
כשאני שומעת את שמך אני מורידה את ראשי,
אוטמת את אוזניי ומנסה לא להקשיב,
מנגבת את הדמעות שזולגות ומנסה לא להרגיש,
מנסה להחזיק את ליבי שלא יכאב, שלא ישרוף.
אבל אתה כבר קרעת ממני חתיכה, חתיכה מהלב, מהנשמה ומהגוף.
עכשיו אתה כבר לא שלי, ואנחנו כל אחד לחוד...
העינים דומעות, הנשמה שותקת, לגוף קר והלב מתגעגע.
המילים שלך נחתמו בזכרוני, כשאמרת שאתה כבר לא אוהב, לא רוצה להשאר...
העינים הקרות שנותרו לך, לא אותם עינים מלאות רגש שמדברות אליי במבטים.
אני כועסת עליך על כך ששיקרת לי, שאמרת שאתה אוהב.
נגעת בי כמו שאף אחד לא נגע, פגעת בי כמו שאף אחד לא פגע!
וזה ישאר בי לנצח... אבל אני לא אוותר עליך,
אנסה לשנות את המצב, אך לא ארדוף אחריך,
אתה כבר לא רוצה אותי ואני מבינה, אך לא משלימה עם זה,
אתה תראה נער שלי שיום יבוא ושוב נהייה מאוהבים ומאוחדים כמו פעם!