לך...אהובי...ממני...

כמה פעמים עוד אוכל לכתוב לך בלי שתקרא,כל מכתב,מלא רגש,אבל אתה את המכתבים לא קורא.


אני כל כך אוהבת אותך,אוהבת אבל מאוכזבת,אני יודעת ששגיתי,אבל מטעויות לומדים ואני את שלי למדתי.


אני יודעת שאתה צריך לדבר איתי על המכתב הראשון שכתבתי,מלא בכי אכזבה קנאה פשוט פחדת עליי ובצדק.


כשקראת את המכתב הראשון אמרת שאתה צריך לדבר איתי ומאז עוד לא דיברת.


אני מסתכלת על החלון ואתה שם ואתה שוב איתה אבל הפעם אני רואה אותך איתה ואת חבר שלך והתאהבתי בחבר שלך.


עכשיו טוב לנו אנחנו ביחד אני מאוהבת בו עד מעל הראש אבל עדיין אותך לא שכחתי.


כשאני שוכחת אותך אתה אומר שאתה מתחיל לפתח רגשות כלפיי.


צודק מי שאמר שהגלגל מסתובב אבל עדיין כואב בלב.


אני רוצה לדעת בדיוק מה רגשותייך כלפיי ואיך זה מתקשר לכאב שלי בלב


אני רוצה לדעת כל כך הרבה דברים אבל את הכל אני צריכה לשאול אותך.


כשתבין שאתה זה החיים שלי תדע שבלעדייך גם אין לי חיים.


כנראה שהכאב בלב''סתם'' ככה בא פתאום או שבאמת כואב בלב ממך.


אני מסיימת את המכתב ובקרוב אני יכתוב עוד אחד,אני רק רוצה טיפה לצאת מהדיכאום ולדעת מה יהיה עם חבר שלך ואיתי.


אני מסיימת את המכתב ויוצאת נקייה כדי לכתוב את המכתב הבא ביותר שמחת חיים.


אני עדיין אוהבת אותך וכשתבין את זה בטח תדע גם למה.


שלך,אלמונית.