«::*°• למרות הכל, געגוע נשאר ויישאר תמיד •°*::» / «::*°• סילבסטר החתול •°*::»

פעם הרגשתי ת'טעם, היינו ביחד כמו ברק ורעם, ככה זה כל פעם, עכשיו הרעם לא בא אחרי הברק, משהו אותו עוצר, משהו חזק, הרעם לא נשמע, כאילו הוא שתק ואני נשאר לבד, איפה הברק? אולי במרחק? הגשם לא יורד, אני כל כך פוחד, להמשיך לחיות בלעדיה, בלעדי הילדה שכל כך אהבתי, שעליה כל כך חשבתי ושירים לה כתבתי? השמש לא זורחת ביום, אלוהים כבר לא שומר עליי ממרום, כוכבבים לא מאירים בחום ואני? אני נשאר יתום, מיותם מהעולם, בניגוד לכולם, הם פה ואני שם, שקוע במחשבות. ברגע שהכל יסתדר, ברגע שאולי אצליח להתגבר אבל זה חזק ממני כל כך, איפה המלאך? למה עליי הוא לא שומר? למה הוא הרים ידיים וויתר? למה לתת לי להישבר? למה סתם הבטיח שהוא בסוף חוזר? אין לי תשובות, ככה זה באהבות, משאירות בלי תקוות, עם ים מחשבות, אבל התקווה היחידה שנשארה היא את, היא הופיעה מאז שהגעת, אוהב אותך מאוד את זה ידעת כי בליבי את כל כך נגעת. נשמה שלי, הרגעים שלנו שמורים בזרכוני, זה לא זמני, ככה זה אני, זוכר את הכל, את החצי השני שעכשיו לא נשאר, כאילו נשבר, או אולי נגמר, אבל אני את החלקים אוסף, מחבר לשלם, מדביק, מלטף, נותן כתף ובחום אותן בלב שלי עוטף. ייזכרו כל הרגעים, הלב שקוע בגעגועים, אפילו שלי מהאהבה הזאת דואגים, ככה זה יישאר לעולמים. אולי תחייכי ממה שאני רושם, אולי תצטערי אך הלב כבר לא נושם, הייתי חייב להזכיר לך, למלאך, זה שאותי לשמיים לקח ואמר שבחיים הוא לא יברח, רק רציתי להזכיר: אני אוהב אותך כל כך.