גודלו של כאב

הגלגל מסתובב, אבל למה אי אפשר להחזיר אותו לאחור?

הטלפון שלך מנותק, שוב אני מאזינה לשיר שהקדשת לי,

וקולך כבר אינו משמיע צליל, הלב שלי מונח על סלע ועליו

חרוט שמך, מה היית עושה במקומי? מה עושה אדם שנע בן

אי שפיות לנורמאליות, בכל יום יש שעה שאותה אני מקדישה

רק לך, אני מוציאה את התמונות, המתנות, המכתבים, ושם אני שוב מוצאת אותך, עם החיוך
הרחב ובמצב האולטימטיבי שלך עם איזה קינוח של אוכל,סרטי הוידיאו שלנו ושל החברים
אילת, טורקיה, טיולים שנתיים, עברנו המון, אמך הייתה פה השבוע היא אם כל הקושי שלה
אמרה לי שהזמן מרפא את הכל, אבל היא שכחה להגיד לי דבר אחד שהאהבה שלי אלייך אינה
מחלה היא תרופה וככל שהתרופה אינה נמצאת בהישג יד כך המחלה מכרסמת בי, המחשבות
נמצאות בי כל יום, כל היום.

החברים מתקשרים כל היום לראות אם אני עדיין איתם בחיים האלה, גם ההורים שלנו התקרבו
ומשום מה אני תמיד לוקחת את ההתקרבות הזאת כי אולי שניהם מרגישים כמו הורים שכולים,
אני כאן פיזית אבל מישהו לקח לי אור מהחיוך, פיסה מהלב, והמון מהחיים, אם רק הוא
היה יודע כמה אתה חסר פה, לכולנו, לאמך, אביך, אחים שלך, אחיינים שלך אולי מישהו שם
למעלה היה שוקל את עזיבתך שוב.

שהטלפון מצלצל אני מתפללת שתעיר אותי מהסיוט הזה ותחבק אותי בידיים שנותנות כל כך
הרבה ותסתכל עליי בעיניים שרק הם יכולות לראות אותי.