Enjel-פרק 4

'למצוא את הנשמה התאומה שלה? מה זאת אומרת?' זה מה ששאלה את עצמה אנג'ל כל היום.
באמצע השיעור, בהפסקה, וגם עכשיו, כשהיא אצל סבתא עם לין.

סבתא לקחה אותן, כי ההורים שלהן מתעקבים בבית החולים.

תמיד אהבו אנג'ל ולין לנסוע לסבתא אודה. היא הייתה סבתא מקסימה...

אבל הפעם, באוטו האדום והחמים של סבתא, היה מן מתח כזה.

סבתא ניסתה לעודד את הבנות ולהצחיק אותן, אבל ראו שיש משהו שמקשה אליה, שהיא שומרת
בלב. משהו שהיא לא מבטאת...

אנג'ל לא ראתה את המלאך היום, אבל היא התייעצה עם לין, מה לעשות.

"תראי," אמרה לה לין, "כל העניין הזה ממש מפחיד אותי. אף פעם לא האמנתי בדברים כאלה
ו... זה קשה לי פתאום... אני לא יכולה להגיד שזה לא קרה, כי ראיתי אותו במו עיני.
זה ממש מבלבל... אני מבולבלת..."

"גם אני, אבל אנחנו צריכות לעבור את זה יחד." אחזה אנג'ל בידיה של אחותה. "אני לא
יכולה להתמודד עם זה לבד. אנחנו צריכות להיות שתינו, מאוחדות לין. אנחנו צריכות
לעבור את זה יחד."

"את צודקת." אמרה לין לאנג'ל, והשתיים התחבקו בחום.

הן רצו לדבר עם המלאך, אבל כמו שאמרתי, הוא נעלם. לא היה...

אנג'ל שקעה בכורסא הפרחונית ונאנחה.

לין וסבתא דיברו במטבח, היא לא ידעה בדיוק על מה.

אבל לה לא היה מצב רוח לדיבורים. היא הייתה חייבת לדבר עם המלאך.

שיסביר לה... מה זאת אומרת למצוא את הנשמה התאומה של אמא שלה?

ובמה זה יועיל? והעיקר... איך בדיוק למצוא אותה...

לין נשכבה במזרן ליד המזרן של אנג'ל, ונאנחה.

"לין... מה קורה?" שאלה אותה אחותה.

"סבתא אמרה לי לא לספר לך, אבל אני אספר לך."

"מה? מה קורה?" אנג'ל שנאה את העובדה שללין מספרים הכל קודם, ואת הדברים הכי
חשובים, רק כי היא נולדה רבע שעה לפניה. כאילו שזה כל כך משנה...

"זה בקשר לאמא..."

"מה קרה לה?!" מיד היא קפצה.

"סבתא אמרה לי שהיא חולה במחלה נדירה. מן חידק שאוכל את הגוף שלה, לאט לאט..."

"די לין! את מפחידה אותי!"

"את זאת שרצית שאני אספר!"

"את זאת שיזמת!"

"מה לעשות שאת פוחדת מכל הדברים הקטנים..."

"סליחה?!" צעקה עליה אנג'ל בכעס. "מה שיש לאמא זה דבר קטן?"

"לא, התכוונתי ש..."

"זה מה שאת חושבת? שזה שאמא חולה זה מובן מאליו?"

"לא. אני רק חושבת שלא יכולים לדבר איתך על דברים כאלה בלי שתפחדי."

"אה כן?"

"כן!!!"

"לי לפחות יש לב, מה שלך אין!"

זאת הייתה הפעם הראשונה בתולדות חייהן, שהן רבו.

"מה, את חושבת שאין לי לב?!" כעסה לין. "את... את והמלאך הטפשי שלך... את, את מדברת
'איתו'. את סתם מדברת אל הקיר. את חולה ותינוקית."

לין מיד סתמה את פיה, כמתחרטת על מה שהיא אמרה.

אנג'ל הסתכלה עליה במבט, שעומד לבכות. במבט מופתע, שאחותה תתנהג אליה ככה. "אנג'ל
אני..."

לין לא הספיקה להגיד את המשך המשפט. אנג'ל רצה לשירותים ונעלה אחריה את הדלת. "אוי
נו... מה עשיתי..." רטנה. לאחר כמה דקות הרגישה מישהו מאחוריה. "אנג'ל! אני מצטערת
נורא. אני..." היא הסתובבה.

זאת לא הייתה אנג'ל, וזאת לא הייתה סבתא.

כמעט נעתקה נשימתה. היא ראתה...