ליבי דמם כשליבך שכח { מכתב אחרון לך}

המכתב הכי עצוב ואמיתי שכתבתי.. כתבתי אותו בעודי נזכרת בכול מה שהיה ואיך נגמר פתאום...


כואב שצריך ללכת כואב המחר יהיה שונה ואחר.. ליבי נעצב על העבר שנגמר הזיכרונות שוב עולים ואותי ממלאים ברגעים של עצב ושמחה ברגעים שאנצור תמיד רגעים שילוו אותי בעתיד.


ראיתי בעינייך שאתה אוהב אותי ואני יודעת שעיניים לא משקרות הבטתי ופשוט הרגשתי את אהבתך בלי לומר דבר זה היה מושלם אך יותר מידי טוב להיות אמיתי לפתע עיניי נעצבו חיפשו בכול מקום לראות פנייך מבטך...


שיקרו שאמרו שאהבה תנצח היא לא החזיקה אפילו יום אחד היום אני יודעת שאסור לחכות כי מאוחר מידי לנסות העצב בי חודר אהבה מדומה משהו בתוכי היום מת...


אתה אף פעם לא תביט בי באותן עיניים ולמבטי נוסף שמץ אכזבה כי יודעת שבינך לביני יש סיפור אהבה אך השאיר אותנו באמצע הבדידות כול יום מרגישה אותך פחות בפנים וזה כואב ואת הלב שובר.


התאהבתי עם המון תמימות לא ידעתי למה לצפות לא הינו יחד גם לא דיברנו אך לא היה צורך כי הכול נאמר בליבנו באמצעות עיננו מבטנו שנמשכו כול כך הרבה זמן. 


עכשיו אני הולכת מליבך למרות שבתוך תוכי לא רוצה התרגלתי לאהוב אותך לכאוב בגללך ופתאום עכשיו להיות בלעדיך לא קל הרגשתי אותך קרוב אך זה לא היה המציאות...ליבי חלש הוא נפגע כול כך...


התאהבתי בבלתי אפשרי אהבתי אבודה הכול עובר בחיים גם הרגש אליך עוד יעבור אבל עכשיו שום דבר לא יכול לעזור לרפא רק הזמן שיעבור ישיכח את הכאב הרב...


לשכוח לא לזכור כי אף פעם לא הייתה שלי.. השמיים יורדים אל חלוני המילים רחוקות והשתיקות ארוכות ליבי דמם כשליבך שכח.


המכתב הזה הוא ה-להתראות שלי מאהבה שלי אליך...