חיים? אהבה? מה הקשר?

הקשר הוא שאי אפשר חיים בלי אהבה ואי אפשר אהבה בלי חיים.

הסבר:

הכל התחיל באוקטובר 2003 במשלחת בצפר לבוסטון.

נסענו 47 תלמידים מהשכבה, שתי מורות, המנהלת, ואמא של תלמידה.

בתחילת הטיסה התחלתי להתיידד עם ילד מהשכבה שלי, ככה פתאום כנה היינו ביחד בשכבה
ופתאום התחלנו להתיידד.

עד לפה - הכל סבבה.

אז לאט לאט התחלנו לנהל שיחות נפש והתחלתי להרגיש משו..

בקיצור, התחלתי להתאהב בבנאדם.

לא ברור לי איך ולמה, אבל זה קרה, זה אולי הדבר הכי גרוע שהיה יכול לקרות לי בחיים
ולא בגלל המקרה עצמו! אלא בגלל מה שהוא גרר.

הילד הזה, שנקרא לו בשם בדוי: גיל, היה אולי הבנאדם הכי לא מושלם שקיים, הוא לא היה
כל כך יפה, הוא היה חרמן, הוא היה קצת מתלהב.. אבל בכל זאת באופן בלתי מובן,
התאהבתי (או שלא?) בכל מקרה, באחד הטיולים בבוסטון הוא מתחיל לדבר איתי על ילדה
אחת, ילדה אחת מהקבוצת ילדים פה מבוסטון, מהקבוצה שאירחה אותנו, הוא אומר לי שהוא
חושב שהוא מתאהב בה.

אני הרגשתי שאני נופלת, נופלת למקום שממנו לא חשבתי שבחיים אני אוכל לצאת.

לאחר מכן זה מעשה יותר גרוע, הוא התחיל להתייעץ איתי, מה לקנות לה? להזמין אותה
לצאת? לדבר איתה? לשבת לידה? ואני, אני כל כך שנאתי את הילדה הזאת! הילדה התמימה
הזאת שלא עשתה כלום, כן כלום.. חוץ מלגנוב את ליבו של גיל.. כל כך כעסתי עליה.. לא
דיברתי איתה בכלל כל הטיול.

(וכשהם באו לארץ היא התארחה בביתי..).

אז, כדי לנסות ולהתקרב אל גיל, התחלתי להתקרב לחבר שלו, נקרא לו פה: יובל, ואז בלי
לשים לב התחלתי לחשוב ככה: גיל.... יובל.... גיל.... יובל....

יובל הוא הבנאדם הכי טוב שאני מכירה.

בסוף לא הלך כלום עם גיל.

אבל יובל.. יובל זה כבר משו אחר..

לאט לאט נעשנו ידידים מאוד טובים, אני הייתי מאוהבת עד מעל הראש ביובל וניתן לי
הרושם שזה הדדי, לכן אזרתי אומץ, מה שבדברים שאלה אין לי בכלל, ואמרתי לו: "תראה
אנחנו ידידים טובים ואני רוצה שנמשיך להיות כאלה גם אחרי מה שאני עומדת להגיד לך..
ובכל מקרה אני מבקשת שקודם תיתן לי לסיים לדבר ואז אם אתה רוצה להגיב תדבר.. אני
לפעמים מרגישה, כאילו רוצה, שאולי ניהיה יותר מידידים.. זה נראה לי התחיל כבר
בבוסטון וזה נמשך עד עכשיו (פברואר/מרץ 2004) ו.. זהו".

אז הוא אמר:"עכשיו אני יכול לדבר? טוב אז.. תראי זה ממש מחמיא לי והכל אבל אני ממש
לא מרגיש ככה אבל אני עדיין ממש רוצה שנישאר ידידים טובים כי את ממש חשובה לי בתור
ידידה ואני לא רוצה לאבד אותך".

אז אני אמרתי:"טוב.. ביי".