לשנוא את עצמי

אני שונאת אותו

ואני שונאת את עצמי

הוא נותן לי דקות של עונג

ואח"כ שעות של סבל

אותן שעות שנמשכות

נמשכות מיום ליום

נמשכות לכל החיים

בגללו הפסדתי שנה שלמה מחיי

זאת שהייתה אמורה להיות היפה בחיי

לפעמים ניצחתי

רוב הזמן הוא ניצח

שבוע שרדתי

שבוע נפלתי

הגעתי לאמצע הדרך

וכעת אני תקועה

ההרגשה היא נוראית

עד כי אינני מסוגלת להביעה

בגללו סבלתי במשך שנים

סבל שלא ניתן לתאר אפילו במילים

זה פוגע מבחוץ

ופוגע מבפנים

ואין מה לעשות

עד אשר מרגישים מוכנים

רוצים להתחיל מהתחלה

אבל למחרת זה כבר הסוף

ושוב אותם ייסורים

ושוב אותה שנאה

מדוע אני נכנעת לו

למה אני לא חזקה

כי אני חושבת שזה מגיע לי

מגיע לי להרגיש רע

כי אני לא אוהבת את עצמי מבחוץ

ולא חושבת שקיים אחד שיאהב

וזה לא משנה מה יגידו אחרים

על כמה שאני כל כך יפה מבפנים

ואני לא מתלוננת

אבל גם לא מתמודדת

שנאתי את חיי במשך שנה

שנאתי את עצמי במשך שנים

הבטתי במראה

ונקרעתי לגזרים

"את כל כך שמנה,

את כל כל מכוערת,

אפילו את העיניים שלך כבר לא רואים כשאת מחייכת"

וזה בכלל לא קל לחיות בהרגשה

שאת ממש ממש לא כל כך יפה

המצבים בהם אני מאבדת שליטה

ולא יכולה להפסיק

מנסה להעניש את עצמי

ובכל דרך להזיק

כמה בכיתי

כמה כאבתי

ולמרות הכל את הלקח עוד לא למדתי

אני יודעת,

כבר מזמן גיליתי

שכנראה זו מחלה

המחלה בה חליתי...